החלטת World Athletics לקיים את אליפות העולם ב-2029 בניירובי לא הייתה רק בחירת עיר, אלא סמל לשינוי במאזן העולמי באתלטיקה. לראשונה מזה 46 שנים של קיום הטורניר, אפריקה תארח אותו על אדמתה, וקניה, מדינה בעלת מסורת ריצה עשירה במיוחד, נוטלת על עצמה את תפקיד המארחת.
ניירובי גברה על לונדון, רומא ומינכן במאבק על הזכות לארח את האירוע. אצטדיון קסארני, המכיל 48 אלף צופים, יעבור שיפוץ לפני גביע אפריקה לאומות ב-2027 וכבר יש לו ניסיון באירוח אליפויות עולם לנוער. נשיא World Athletics סבסטיאן קו כינה את הצעת הקנייתים "משכנעת ורגשית", והדגיש כי הספורט "שזור במרקם של המדינה".
מאחורי ההחלטה הזו עומדת לא רק ההיסטוריה הספורטיבית של קניה — 72 מדליות זהב באליפויות העולם ו-38 מדליות אולימפיות, בעיקר בריצות למרחקים בינוניים וארוכים. זהו גם חישוב אסטרטגי של הפדרציה: שלוש אליפויות עולם רצופות יתקיימו מחוץ לאירופה — בבייג'ינג ב-2027, בניירובי ב-2029 ובמינכן ב-2031. אפריקה מקבלת הזדמנות לא רק לארח, אלא גם להשפיע על התפתחות הענף.
אולם מאחורי הניצחון ההיסטורי מסתתרים גם אתגרים. קניה מתמודדת עם בעיות חמורות של סמים (סמים אסורים): יותר מ-130 אתלטים מרצים כעת עונשי הרחקה, ומאז 2017 הוטלו סנקציות על למעלה מ-300 בני אדם. קו הבטיח כי ההחלטה מבוססת על "ניתוח רציני", אך שאלת האמון בארגון נותרת פתוחה.
עבור קניה זוהי הזדמנות להפוך את הישגיהם של רצים בודדים לצמיחה מערכתית של תשתיות ופופולריות של האתלטיקה ביבשת. כפי שהאולימפיאדה בברצלונה שינתה בזמנה את ספרד, כך גם אליפות זו יכולה לשמש זרז לכל האתלטיקה האפריקאית.
העתיד יראה אם ניירובי תצליח להצדיק את האמון שניתן בה ולהותיר מורשת החורגת מעבר למדליות. לעת עתה ברור דבר אחד: האתלטיקה סוף סוף חוזרת ליבשת שהזינה אותה בכישרונות במשך עשורים.
