הניקס נמצאים בגמר לראשונה מאז 1999, וכעת הם מובילים בסדרה לראשונה מאז אותה תקופה. הם גנבו את יתרון הביתיות בטקסס ונוסעים למדיסון סקוור גארדן במצב רוח מצוין. בראנסון מוביל את הקבוצה לעבר תואר ראשון מזה חצי מאה — עבורו מדובר כבר בפלייאוף אגדי.
הספרס בהובלת וומבניאמה הצעיר הפגינו אופי, אך כרגע חסר להם ניסיון ברגעי ההכרעה. כל הסדרה עוד לפניהם — בבית בניו יורק הולך להיות חם מאוד.
ב-1999 הניו יורק ניקס והסן אנטוניו ספרס כבר התמודדו על תואר אלופת ה-NBA. אז הטקסנים, בהובלת טים דאנקן הפרגמטי, עצרו בנחישות את האגדה הניו יורקית. כעבור 27 שנים ההיסטוריה חוזרת על עצמה, אך נראה שהתפקידים משתנים תוך כדי תנועה.
הניקס לא ראו טבעת אליפות יותר מחצי מאה — מאז 1973 הרחוקה. ואת הגמר הנוכחי הם פתחו כאילו החליטו לפצות על עשורים אלו בשבוע אחד. שני משחקי הפתיחה בטקסס, שם הספרס בונים באופן מסורתי מבצר בלתי חדיר, הפכו למקלחת קרה עבור המארחים. ניו יורק ניצחה בשני משחקי החוץ.
תחילה היה זה ניצחון משכנע במשחק הראשון (105:95) עם ריצה עוצמתית בדקות האחרונות. לאחר מכן — מותחן במשחק השני, שהסתיים בשעה מאוחרת בלילה ב-6 ביוני לפי שעון אירופה. ה-105:104 המינימלי על לוח התוצאות ב-Frost Bank Center קבע 2-0 קריטיים לטובת הניקס בסדרה.
האדריכל הראשי של ההצלחה הזו הוא ג'יילן בראנסון. קור הרוח שלו ברגעי ההכרעה פשוט משתק את הגנת היריב. בראנסון לא רק קולע נקודות, הוא שולט בקצב המשחק ומונע מסן אנטוניו את הנשק העיקרי שלה — התקפות מתפרצות.
כיצד יגיב על כך ויקטור וומבניאמה? הענק הצרפתי רושם עונה יוצאת דופן, אך בגמר הנתונים הפיזיים הייחודיים והכישרון שלו עדיין אינם מספיקים כדי לגבור על המשמעת הקבוצתית של ניו יורק. כאשר וומבניאמה יורד לספסל למנוחה, משחק ההתקפה של הספרס מתחיל להיתקע. הצוות המקצועי של טקסס חייב למצוא בדחיפות את אלו שמוכנים לחלוק איתו את נטל המנהיגות.
כעת סדרת הגמר עוברת לאולם המיתולוגי מדיסון סקוור גארדן. ניו יורק דרוכה בציפייה. האם הספרס יצליחו להתאים את הטקטיקה תחת לחץ הקהל, או שמא הגמר הזה יהפוך למופע היחיד של בראנסון? את התשובה נדע כבר בימים הקרובים, אך היתרון הפסיכולוגי נמצא כעת לחלוטין בצד של המזרח.
