ביום האחרון של העונה הסדירה ב-MLS הפך ליאונל מסי רשמית לשחקן הראשון בליגה שזוכה בנעל הזהב שנתיים ברציפות. הארגנטינאי כבש 26 שערים ב-31 משחקים במדי אינטר מיאמי, והקדים את פטר מוסה מדאלאס (22) ואת סם סורידג' מנאשוויל (21). זה אינו עוד גביע שגרתי — זהו מקרה נדיר שבו הגיל מפסיק להיות מגבלה והופך ליתרון.
העונה הקודמת הניבה למסי 29 שערים. כעת הוא נכנס להיסטוריה כשחקן השני בליגה אחרי חוספ מרטינס שהגיע לפחות ל-25 שערים בשתי עונות רצופות. זאת ועוד, 25 מתוך 26 שערים ב-2026 — ללא פנדלים. נתונים כאלה בגיל 39 נראים כמעט בלתי טבעיים על רקע ליגה שבה רוב הכובשים צעירים בעשור שלם.
אינטר מיאמי סיימה שנייה במזרח והבטיחה לעצמה יתרון ביתיות בפלייאוף, שייפתח ב-19 בנובמבר. מסי הוסיף 17 בישולים, והעלה את סך מעורבותו בשערים ל-43 — הנתון הטוב בליגה. הקבוצה איבדה את ההובלה לנאשוויל, אך שמרה על מעמד הפייבוריטית לזכייה בגביע ה-MLS.
מאחורי הקלעים אין מדובר רק בכישרון אישי. חוזהו של מסי הוארך עד 2028, ופרישתו מנבחרת ארגנטינה השנה פינתה לו כוחות לעבודה במועדון. ב-MLS, שבה הטקטיקה נבנית לעיתים קרובות סביב מהירות ופיזיות, ממשיך הארגנטינאי להכתיב את הקצב באמצעות חוש מיקום ודיוק מסירות. זה מזכיר כיצד שחמטאי מנוסה מנצח יריבים צעירים לא במהירות המהלכים, אלא בראייה כמה מהלכים קדימה.
עבור הליגה זה בו-זמנית מתנה ואתגר. נוכחותו של מסי ממשיכה למשוך תשומת לב והשקעות, אך בה בעת מדגישה את הפער בין הכוכבים לשאר. שישה שחקנים בהיסטוריה של ה-MLS זכו בנעל הזהב יותר מפעם אחת, אך רק הוא עשה זאת ברציפות. האחרים הגיעו להישג בהפסקות — וכאן ההבדל מהותי.
הפלייאוף יראה אם מיאמי תצליח לשחזר את הצלחת השנה שעברה. אך כבר כעת ברור: מסי לא רק הסתגל לכדורגל האמריקאי — הוא שינה את הכללים בשאלה כמה זמן אפשר להישאר בפסגה. בעולם שבו הקריירה של שחקני צמרת מסתיימת לעיתים קרובות בגיל 32–34, הדוגמה שלו מאלצת לבחון מחדש את התפיסות המקובלות על גיל ויכולות.
