בין יער צפוף במדרונות המזרחיים של הטאונוס, סנטימטרים ספורים בלבד מתחת לעלים שנושרו ולשורשים, נתקלו ארכיאולוגים באבנים מסודרות היטב. התברר כי אלה היו היסודות של מקדש קטן ומלבני שאורכו כחמישה מטרים, שהיה חבוי בשולי המצודה הרומית קפרסבורג.
המצודה, שהוקמה במאה השנייה לספירה בגבול הצפוני של האימפריה סמוך לפרנקפורט של ימינו, מוכרת זה מכבר להיסטוריונים. ואולם היישוב האזרחי הסמוך — הוויקוס, שבו חיו משפחות החיילים, סוחרים ובעלי מלאכה — נותר עד לחפירות האחרונות כמעט בלתי נחקר. משנת 2024 מנהלת כאן hessenARCHÄOLOGIE יחד עם אוניברסיטת גתה בפרנקפורט עבודה שיטתית, ובשנת 2026 משכה את תשומת הלב גבעה חשודה בקרקע.
בתוך המלבן התגלה חדר מרובע קטן יותר עם שלושה קירות עבים בעובי של כחצי מטר. ככל הנראה היה זה מקדש אמבולטורי: לשכת תפילה מרכזית עם דלת עץ או שער, מוקפת במעברים מקורים. שברי כתובת הקדשה מצביעים ישירות על הקדשה לאל המלחמה מארס. לצדם שכבו שברי פסל, שלפי כל הסימנים תיארו את אותו אל, ופלג גוף עליון כמעט שלם של דמות מכונפת עם ענף דקל וזר דפנה — האלה ויקטוריה, אלת הניצחון.
בנוסף נמצאו שתי אבני נדר עם כתובות, שאותן חוקר כעת פרופסור מרקוס שולץ. הקדשות כאלה היו דבר שבשגרה עבור אנשי הצבא והאזרחים הרומיים בגבול: אנשים הביאו מנחות בתקווה להגנה בארץ מסוכנת. המקדש שימש כנראה לא רק את הצבא אלא גם את תושבי הוויקוס, וקישר את חיי היום-יום עם חסות אלוהית.
מעניין שלצד המקדש נמצאו פיבולה מהעת העתיקה המאוחרת ושברי כלי חרס מעוצבים ביד. ממצאים אלה עשויים להעיד שהמקום המשיך לשמש גם לאחר עזיבת חילות המצב הרומיים במאה השלישית. ייתכן שהתיישבו כאן קבוצות אלמאניות, ששמרו את הזיכרון של התושבים הקודמים או שהתאימו את המבנים הישנים לצורכיהן.
תגליות כאלה מזכירות כמה דקה היא הקרקע המפרידה בינינו לבין העבר: סערה אחת או חפירה קטנה — ושכבה שלמה של היסטוריה אנושית עולה אל פני השטח. הדת בגבול האימפריה לא הייתה דוקטרינה מופשטת אלא פרקטיקה שזורה בדאגות לביטחון, ליבול ולמשפחה. כל אבן נדר היא עקבות של תקווה או פחד של מישהו, שקפאו באבן.
ממצאים כאלה מלמדים להביט בתשומת לב רבה יותר אל מה שמתחת לרגליים: אפילו ביער מוכר עשויות להסתתר תשובות לשאלות על האופן שבו אנשים חיו, האמינו והמשיכו לחיות לאחר תמורות גדולות.
