בכפר בחבית אל-הגאר שבמחוז ע'רביה, בדלתת הנילוס, נתקל תושב מקומי בבלוק אבן ועליו הירוגליפים ליד ביתו. במקום להתעלם מן הממצא, הוא דיווח עליו לפיקוח העתיקות, והחלטה זו הציתה שרשרת אירועים שהובילה לגילוי ארכאולוגי בלתי צפוי.
מומחי המועצה העליונה לעתיקות ערכו חפירת הצלה והוציאו שברים של שני פסלים מלכותיים עצומים. הפרט הבולט ביותר הוא ראש בגובה של כ-1.6 מטר, המתאר את הפרעון בכתר כפול המסמל את אחדות מצרים העליונה והתחתונה. לפי פרופורציות הראש מעריכים הארכאולוגים את גובהו המלא של הפסל יחד עם הכן בכ-8.5 מטר.
לצידו נמצא החלק העליון של הפסל השני באורך של כ-2.4 מטר. השתמרו בו תווי הפנים וכיסוי הראש המלכותי המסורתי — הנמס. תווי הפנים של שתי הדמויות דומים באופן ניכר, מה שמאפשר לשער שגם הפסל השני מתאר את רעמסס השני. במרחק מטר ממנו נמצא בלוק של גרניט ורוד באורך 1.3 מטר ועליו תאריו של הפרעון שהשתמרו: "נסו-ביתי" — "מלך מצרים העליונה והתחתונה" ו"סא-רע" — "בן רע".
רעמסס השני, שמלך במאה ה-13 לפני הספירה, נודע במיזמי בנייה רחבי היקף ברחבי מצרים. הפסלים העצומים שימשו לא רק לקישוט המקדשים, אלא גם כהצהרה פוליטית רבת עוצמה על שלטונו האלוהי של השליט. הממצא החדש בדלתת הנילוס, שבה השתמרו פחות מונומנטים מאשר בתבאי או באבידוס, מוסיף פרטים לתמונה של השפעתו על אזורי הצפון של המדינה.
ראוי לציון במיוחד שהגילוי אירע הודות לערנותו של תושב מן השורה. מקרים כאלה מראים עד כמה חשוב תפקידן של הקהילות המקומיות בשימור המורשת: אלמלא הדיווח במועד, הבלוק היה עלול להישאר בלתי מזוהה או להינזק. המומחים ממשיכים לחקור את ההקשר של הממצאים כדי להבין כיצד השתלבו הפסלים עם המבנים העתיקים במקום.
שברים מעין אלה מאפשרים לשחזר טוב יותר עד כמה עצומה הייתה נוכחותו החזותית של הפרעון בחיי היום-יום של המצרים הקדמונים. היקף הדמויות, שתוכנן להרשים למרחקים, מעיד על מערכת מחושבת של תעמולה וסמליות דתית שחדרה לכל חלקי החברה.
ממצאים כאלה מזכירים שתשומת לב לאבנים רגילות על הקרקע יכולה לפתוח דפים חדשים בתולדותיה של ציוויליזציה שלמה.
