השכנה הגדולה הקרובה ביותר אלינו — הגלקסיה הספירלית אנדרומדה, הנראית בעין בלתי מזוינת בשמיים חשוכים — מאבדת בהדרגה את "פעילות הכוכבים" שלה. מחקר חדש המבוסס על נתוני טלסקופ החלל האבל הראה שתהליך היווצרות הכוכבים החדשים בה הואט בחדות במהלך חצי מיליארד השנים האחרונות, ובמהלך 40 מיליון השנים האחרונות הנפילה הפכה לתלולה עוד יותר.
אסטרונומים שילבו את התוצאות של שני סקרי ענק של האבל — Panchromatic Hubble Andromeda Treasury ו-Panchromatic Hubble Andromeda Southern Treasury. יחד הם כיסו כשני שלישים מדיסק הגלקסיה בפירוט מדהים. כתוצאה מכך, המדענים מדדו את התכונות של כ-200 מיליון כוכבים בודדים — "תיעוד מאובנים" אמיתי של הגלקסיה. לפי הצבע והבהירות של הכוכבים ניתן לקבוע מתי בדיוק הם נולדו: כוכבים כחולים מסיביים חיים זמן קצר, בעוד ננסים אדומים חיים זמן רב הרבה יותר. על ידי חלוקת התמונות לאלפי מקטעים בגודל של כ-300 שנות אור, החוקרים שחזרו את היסטוריית היווצרות הכוכבים בכל אחד מהם.
התמונה שהתקבלה ברורה למדי. לפני כשני מיליארד שנים התרחש באנדרומדה פרץ עוצמתי של לידת כוכבים — ככל הנראה בשל אינטראקציה או מיזוג עם גלקסיה אחרת. לאחר מכן החלה הפעילות לרדת בהדרגה. לפני 500 מיליון שנים הגלקסיה עדיין יצרה כמות כוכבים השקולה לכמסה סולארית אחת בשנה. עד לפני 40 מיליון שנים נתון זה צנח בחצי, וכיום הוא עומד על כחמישית בלבד ממסת השמש בשנה. הדעיכה בולטת במיוחד בטבעת היווצרות הכוכבים הפעילה במרחק של כ-32 אלף שנות אור מהמרכז.
מעניין שזה לא נראה כמו פשוט "התכלות של דלק". נראה שהגלקסיה פשוט נחה אחרי שלב סוער קודם, כמו רץ מרתון לאחר הריצה. המדענים בדקו גם קשר אפשרי עם הלוויין הקרוב M32, המוקרן במרחק של כ-16 אלף שנות אור מדיסק אנדרומדה. באזורים הסמוכים ל-M32 היווצרות הכוכבים ירדה מוקדם יותר — לפני כ-60 מיליון שנים. זה הופך את הלוויין לחשוד העיקרי בהשפעה מקומית, אם כי המיקום התלת-ממדי המדויק של M32 עדיין אינו ברור, ואין עדיין הוכחות ישירות לאינטראקציה.
הדמיה שנוצרה על פי נתוני האבל מראה בבירור את הדעיכה הזו: הצבעים הבהירים שסימנו אזורי לידת כוכבים פעילים דועכים בהדרגה במהלך חצי מיליארד השנים האחרונות.
החוקרים מדגישים את הערך של נתוני הארכיון של האבל: אנדרומדה קרובה מספיק (רק 2.5 מיליון שנות אור) כדי לחקור את כוכביה בנפרד, ובו בזמן היא מספקת מושג על האבולוציה הטיפוסית של גלקסיות כמו שביל החלב שלנו. בעתיד ישולבו בניתוח נתונים ממצפי כוכבים קרקעיים, וסיכויים גדולים עוד יותר מבטיח טלסקופ רומן של NASA, שיוכל לכסות את הגלקסיה כולה.
בינתיים, הסיפור של אנדרומדה מזכיר לנו שגם לגלקסיות ענק יש מחזורי חיים משלהן — תקופות של נעורים סוערים ובגרות רגועה יותר. וטלסקופ האבל ממשיך לעזור לנו לקרוא את התיעוד העתיק הזה.
