ריקוד הכבידה של ענקים שזה עתה נולדו תחת מבטו של ALMA

מחבר: Uliana S

ריקוד הכבידה של ענקים שזה עתה נולדו תחת מבטו של ALMA-1
תמונת המערכת הבינארית המרכזית IRAS 07299−1651 שנלקחה באמצעות הטלסקופ ALMA. המקור: NASA, ESA, CSA, STScI, J. De Pascuale (STScI), ALMA (ESO/NAOJ/NRAO), Y. Zhang.

באזור יצירת כוכבים מרוחק, IRAS 07299−1651, במרחק של כ-5500 שנות אור מכדור הארץ, נפרשת סצנה שאסטרונומים כמעט לעולם אינם זוכים לראות במו עיניהם. שני כוכבי פרוטו מסיביים — גרמי שמיים שטרם התעצבו עד תום וצוברים מסה באופן פעיל מהגז ומהאבק שסביבם — נעים זה סביב זה. המסה המשותפת שלהם כבר מגיעה ל-18 מסות שמש לפחות, והמרחק ביניהם עומד כעת על כ-200 יחידות אסטרונומיות. וכל זה קורה ממש עכשיו, לנגד עינינו, במונחים קוסמיים.

צוות חוקרים בין-לאומי בראשות יצ'ן ג'אנג מאוניברסיטת ג'יאו טונג בשנגחאי עקב אחר הצמד הזה במשך כמעט שמונה שנים באמצעות הרדיו-אינטרפרומטר ALMA. הם תיעדו תזוזות זעירות במיקומי הכוכבים בשמיים. לנתוני ALMA נוספו תצפיות מה-Very Large Array, צילומי תת-אדום מטלסקופ James Webb ומה-Very Large Telescope. כתוצאה מכך, עלה בידם לשחזר תמונה תלת-ממדית מלאה של המערכת: המסלול, כיווני דיסקות הגז סביב כל כוכב וכיוונם של הסילונים הניתזים מהם.

התמונה שהתקבלה הייתה שונה לחלוטין מזו שציפו לראות. המסלול התברר כמוארך מאוד, כמעט פרבולי. הדיסקות סביב שני כוכבי הפרוטו נטויות במידה רבה זו ביחס לזו וביחס למישור המסלול. אילו נולדו הכוכבים יחד מתוך דיסקה מסתובבת אחת גדולה, כפי שגורס תרחיש הפרגמנטציה הקלאסי, היו הסחרורים והדיסקות שלהם אמורים להיות פחות או יותר בעלי ציר משותף. כאן, לעומת זאת, הכול נראה כאוטי ו'זר'.

החוקרים הגיעו למסקנה ששני העצמים החלו להיווצר בנפרד, בליבות צפופות נפרדות של ענן מולקולרי. לאחר מכן התרחשה התקרבות כבידתית קרובה — מעין "מפגש" קוסמי, שאירע רק לפני כ-60 שנים לפי הלוח הארצי. בשעון האסטרונומי זהו רגע. הדיסקות הקומפקטיות סביב כל כוכב שרדו את המפגש הזה ושמרו על מבנן. כעת המערכת מאזנת על הקצה: המסלול נמצא קרוב לגבול המצב הקשור, והמשך האינטראקציה עם הגז שמסביב עוד עשויה להכריע אם הענקים הללו יישארו יחד לנצח או ייפרדו.

עבודה זו, שפורסמה ב-Nature Astronomy, מראה שחייהם המוקדמים של כוכבים מסיביים עשויים להיות דינמיים ובלתי צפויים הרבה יותר מכפי שסברו. רוב המאורות המסיביים קיימים במערכות כפולות או מרובות, וזוגות כאלה הם שקובעים לאחר מכן את גורלם של אזורים שלמים בחלל — באמצעות סופרנובות, פליטת יסודות כבדים והיווצרותם של דורות הכוכבים הבאים.

באירוע הזה מורגש מלוא היקפו של היקום. אי שם בחשכה הקרה של ענן בין-כוכבי התקרבו זה לזה באקראי שני גושי גז עצומים, ומהמפגש הזה נולדת מערכת שאולי תאיר מיליוני שנים. אנו חיים בעולם שבו תהליכים אדירים כאלה מתרחשים ללא הרף, וכלים מודרניים מאפשרים לנו להציץ לרגע אל תוך לב ליבו של הבלט הקוסמי הזה.

66 צפיות

תגובות

קראו כתבות נוספות בנושא זה:

מצאתם טעות או אי-דיוק?הערותיכם ייבחנו בהקדם האפשרי.