בפגישה השנתית של הוועדה לשימור הטונה הכחולה הדרומית בבריסל סימנו המדינות המשתתפות מינים מועדפים של עופות ים ואזורים בסיכון גבוה, אך לא אימצו אמצעים מחייבים לצמצום הלכידה הנלווית. החלטה זו, שהתקבלה ב-5–8 באוקטובר 2026, מותירה ללא שינוי את הבעיה הוותיקה של מות אלבטרוסים ויסעורים על הקרסים בדיג בחכות.
הטונה הכחולה הדרומית (Thunnus maccoyii) חיה במימי חצי הכדור הדרומי, ודיג שלה נעשה על ידי ספינות חכות גדולות הפורשות בו-זמנית אלפי קרסים. העופות, הנמשכים לפיתיון, נאחזים בציוד וטובעים. לפי הערכות, במימי הדרום גוועים מדי שנה כשלושים אלף עופות ים מדיג בחכות, אם כי נתונים מדויקים לגבי מין הטונה המסוים חסרים בגלל אי-שלמות הנתונים.
הוועדה הגדירה שלושה עשר מינים מועדפים — בעיקר אלבטרוסים, שרבים מהם כבר נמצאים במעמד שימורי לפי סיווג IUCN — וסימנה אחד עשר ריבועי רשת של 5×5 מעלות כאזורים בסיכון מוגבר. ואולם סימונים אלה נותרו ללא דרישות מחייבות: לא ניטור מוגבר ולא יישום חובה של אמצעי "שלושה מתוך שלושה" (קווי הרחקה, פרישת ציוד בלילה, הכבדת הענפים) לא אומצו.
מול הצעת אוסטרליה וניו זילנד התנגדה טאיוואן, ויפן ודרום קוריאה הסתייגו. החלטות בוועדה מתקבלות בקונסנזוס, ולכן די בהתנגדות אחת כדי לחסום אמצעים. המשתתפים הצדיקו זאת בצורך בניתוח נוסף של ההשפעה על הדיג, אף שדרישות דומות כבר חלות בארגוני טונה אזוריים אחרים.
מלאי הטונה עצמו מתאושש meanwhile: המכסה הכוללת המותרת לשנים 2027–2029 גדלה בשלושת אלפים טון. הדבר מלמד שגישה מדעית לניהול מלאים עובדת כשמדובר במין המטרה. ואולם מינים הקשורים אקולוגית — עופות הים — נותרו מחוץ לתשומת לב דומה, אף שמותם קשור ישירות לשיטות הדיג.
המצב מזכיר תקלה במערכת מורכבת: בעוד מרכיב אחד — אוכלוסיית הטונה — שב לאיתנו, מרכיב אחר — חברת עופות האוקיינוס — ממשיך לאבד מניינו. בלי פעולה מחייבת באזורי הסיכון ובלי פיקוח על הכללים הקיימים, ההתקדמות נשארת על הנייר בלבד.
גופי דיג בינלאומיים יכולים להגן ביעילות על מערכות אקולוגיות ימיות אם המדינות החברות יישמו תקנים מחמירים באותה מידה כלפי כל המינים הקשורים, ולא רק כלפי אלה בעלי ערך מסחרי.
