במימי חופי יורקשייר הופיעו שוב דגי טונה כחולה אטלנטית – דגי ענק שלא נראו כאן מאז שנות ה-1960. שני פרטים במשקל של יותר מ-300 קילוגרמים כל אחד נלכדו באוגוסט 2026 סמוך לוויטבי, ואירוע זה הפך לאות בולט לשינויים במערכת האקולוגית של הים הצפוני.
בשנות ה-1930 שגשג סמוך לסקרבורו ולוויטבי ענף הדיג המפורסם "טאני" (tunny): אפילו כוכבי הוליווד הגיעו לכאן כדי לנסות את מזלם עם הדגים העצומים. עד שנות ה-1960 נעלמו דגי הטונה – האשמה מוטלת על דיג יתר ועל צמצום חד במלאי דגי ההרינג, טרפם העיקרי. עשורים של רגולציה בינלאומית קפדנית על מכסות הדיג אפשרו לאוכלוסייה להשתקם, וכעת הדגים חוזרים לבתי הגידול הקודמים שלהם.
מדענים מאוניברסיטת אקסטר תייגו חמישה דגי טונה סמוך לוויטבי כדי לעקוב אחר נדידתם. פרטים אלו התגלו כגדולים יותר מאלו המצויים מול החוף הדרומי של אנגליה, וייתכן שהם שייכים לקבוצה גנטית אחרת. לפי נתוני החוקרים, השיבה קשורה לא רק לגידול במספר דגי ההרינג, אלא גם לשינויים בים הצפוני, שבו המים התחממו במידה ניכרת בעשורים האחרונים.
מקרים דומים מראים כיצד ניהול זהיר של מלאי הדגה מסוגל להשיב מינים לטריטוריות היסטוריות. כאשר אוכלוסיית ההרינג החלה להשתקם לאחר איסור הדיג בשנות ה-1970, דגי הטונה מצאו כאן שוב בסיס מזון שופע. אין מדובר ביד המקרה, אלא בתוצאה של החלטות עקביות שהתקבלו ברמה הבינלאומית.
שיקום המערכת האקולוגית של הים הצפוני אינו נוגע רק לדייגים ולמדענים. הוא מזכיר שהקהילות הימיות שזורות זו בזו בקשר הדוק: היעלמותה של חוליה אחת בשרשרת גוררת תגובת שרשרת, ואילו שיבתה מעניקה הזדמנות למערכת כולה. דגי הטונה, כנוודים ששבו למימי מולדתם, ממחישים עד כמה האוקיינוסים רגישים למעשינו.
מאחורי שיבה זו עומד לא רק מזל, אלא גם עשורים של מאמצים להגבלת הדיג ולהגנה על אתרי הרבייה בים התיכון. כעת חשוב לשמור על האיזון כדי שהאוכלוסייה תמשיך לגדול ללא סיכון של התדלדלות מחודשת.
