המאמצים הבינלאומיים להצלת הטונה כחולת-הסנפיר של האוקיינוס השקט (Thunnus orientalis) נשאו פירות מוחשיים ראשונים. בפגישה שנערכה לאחרונה של הוועדה הבין-אמריקאית לטונה טרופית, הסכימו המדינות על אסטרטגיית דיג ארוכת טווח, המתחשבת הן בשיקום האוכלוסייה והן בסיכונים אפשריים בעתיד.
לפני עשר שנים בלבד, צנח מספר הפרטים של מין זה ל-2.6% קריטיים מהרמה ההיסטורית בשל דיג יתר. הודות לתוכנית השיקום שאומצה בשנת 2017, המצב השתפר באופן ניכר. כעת, האסטרטגיה החדשה מאפשרת להגדיל מעט את המכסות, אך מפחיתה אותן אוטומטית עם הסימנים הראשונים לירידה.
חשוב לציין שההחלטה התקבלה על בסיס מחקרים רב-שנתיים ומתחשבת בהשפעה על המערכת האקולוגית כולה. הוועדה מנהלת את המלאים בחלק המזרחי של האוקיינוס השקט, וקבוצת עבודה משותפת עם הוועדה לדיג במערב האוקיינוס השקט מתאמת פעולות לאורך כל תחום התפוצה של המין.
עם זאת, לא הכל עבר בצורה חלקה. המדינות לא הצליחו להסכים על אסטרטגיה רב-מינית עבור סוגי טונה אחרים – הטונה גדולת-העין, הטונה צהובת-הסנפיר והטונה המפוספסת. מינים אלו נידוגים לעיתים קרובות יחד, והיעדר מנגנון הגבלה אחיד במקרה של ירידה במספרו של אחד מהם נותר פער רציני.
נציגי ארגונים לא-ממשלתיים מציינים כי כללים צפויים חשובים לא רק לטבע, אלא גם לשווקים. בלעדיהם, האמון ביציבות האספקה יורד, והלחץ על המלאים עלול לגבור שוב.
בנוסף, בפגישה נדונו סוגיות של שקיפות ומאבק בדיג בלתי חוקי. הצעות לחיזוק הניטור והפיקוח על בעלי כלי שיט טרם זכו לתמיכה, אף שהצורך בצעדים כאלה ברור.
ההצלחה עם הטונה כחולת-הסנפיר מראה שמאמצים משותפים של מדינות מסוגלים לשנות את המצב לטובה, אם מסתמכים על המדע וקובעים מראש מנגנוני תגובה. עבור מיני טונה אחרים, הסכמה כזו נותרת לעת עתה עניין של העתיד.
תיאום בין ארגונים אזוריים לניהול דיג נותר המפתח לשימור ארוך טווח של משאבים ימיים.
