❓שאלה:
לי, תגיד לי בבקשה, עד כמה מפריעה לשפע ולמצב ה"אני הנני" אותה "לעיסה מחשבתית", כשיש המון מחשבות שמתרוצצות בראש? שמעתי שהכי טוב זה כשאין מחשבות ואתה פשוט קולט את המציאות ללא ניתוח, כמו מצלמת רכב. ואם אתה כל הזמן שקוע בחלומות, אפילו חיוביים, זה מפזר את האנרגיה. האם זה נכון?
❗️תשובת לי:
העצמה ממשית של אנרגיה היא מיקוד שלה (תשומת הלב) באירוע אחד.
פיזור ממשי של אנרגיה הוא חוסר מיקוד על פני אירועים רבים.
חשיבה כניסיון למצוא פתרון היא פיזור אנרגיה לפי עיקרון של פרימתה בתוך מעגל: "יש בעיה, פירוט הבעיה, פירוט למה זה לא מצליח, פירוט איך אחרים עושים זאת, פירוט איך כבר ניסיתי לפתור, פירוט של כל סוגי המבוי הסתום...".
חשיבה כמיקוד בפתרון: "איך אני מרגיש ממש כאן, כשהעניין כבר פתור". כל מוקד הקשב נמצא ממש כאן (נוכחות של כל האנרגיה כאן).
במקרה הראשון האדם אינו מודע לרגשותיו ולמה שהוא חושב עליו, כיוון שהוא לא כאן, הוא שם – שקוע בבעיה. הגוף מקבל גם הוא את ה"כימיה של הבעיה" – נאבק וסובל.
במקרה השני האדם מודע לבחירה שלו, מודע לרגשות, מודע למוקד הקשב, מודע לגוף ובוחר מה להעביר לגוף (למשל, מעוף של רעיונות או נינוחות).
חושו את ההבדל במצב. אלו אינן הפשטות או פתרון של עוד בעיה בשם "אין מחשבות", אלא ידיעת סוג המחשבות והצבת משימות לשכל בדיוק במה שהוא יכול להתמודד איתו.
ואז אתם אלו שמנהלים את המחשבות, ולא נאבקים בהן. ואז הן המשרתות שלכם, ולא האדונים שלכם. ואז, אם אינכם זקוקים למחשבות בתהליך כלשהו, אתם פשוט לא מפעילים אותן. ללא מאמץ. הרי אתם הבוס והמחשבות (השכל) מודעות למי בעל הבית.
