פעיל הוא מה שאתה מסתכל עליו
❓שאלה:
לי, קודם כל אני רוצה להודות לך על הספרים שלך, הם היו בשבילי גילוי אמיתי. קראתי הרבה מחברים, ולמרות שכולם כותבים בערך אותו דבר, ניסיתי למצוא תשובה אוניברסלית, ומצאתי אותה בספרי האודיו שלך. אני בטוח שגם אתה קראת הרבה מחברים מודרניים ופחות, לפחות עם הציטוטים מ"תחשוב ותתעשר" מתחיל הספר הראשון שלך. הייתי רוצה לשמוע את ההערות שלך על התהליך שנקרא "אינדוקציה", כפי שהוא נקרא בספריו של ד"ר ג'ו דיספנזה, מכיוון שתהליך זה מתואר כמעט על ידי כל המחברים שקראתי.
❗️תשובת לי:
במובן המכני, אינדוקציה היא גרימת תגובה של מערכת אחת באחרת. צלצלת בפעמון הדלת ומישהו שם זז מאחוריה, מגיב לצלצול שלך. אבל בהמשך הוא יכול להתנהג אחרת, מה שייצור תהליכים אחרים.
במונחים של דיספנזה זה חלק מההקדמה לתהליך המדיטציה כדי לייצב את התודעה על תהליך (תדר) ההתבוננות. אם אתה זוכר, כל הטרמינולוגיה וכל הכיוון של עבודתו של דיספנזה מבוססים על הניסיון האישי שלו בשיקום גב פגוע. והאלמנט הזה – "להסיח את הדעת מהכל, להתכוונן לאיבר בגוף" – זה מה שהוא יישם בהצלחה על עצמו ואז מיישם על תהליכים אחרים.
מנקודת המבט של החוק היחיד, זהו תהליך שבו מוכרת הדומיננטיות של מציאות אחת על פני אחרת. לא כ"טובה יותר" או "גבוהה יותר", אלא כ"פעיל הוא מה שאתה מסתכל עליו".
בשלב זה דיספנזה יישם זאת אינטואיטיבית על הפרקטיקה שלו ועכשיו גם מחפש אינטואיטיבית דרכים להשתמש בדברים כאלה בכיוונים אחרים. אצלו שם, עד כמה שאני זוכר, הכוונון עובר דרך "תחושות של המרחב מסביב". וזה לא אחר מאשר מיקוד קשב דרך נוכחות מוחלטת בתחושת ה"עכשיו".
עבור עולם של אנשים היוצאים מכאב – זה יותר ממספיק כדי להשתמש בו לריפוי עצמי. הם לא צריכים פרשנויות והסברים – הם צריכים להפסיק את ההתנגדות שלהם למה שהגוף שלהם עושה כדי לרפא את עצמם.
כמודעות כללית לתהליכים, למשל לביטוי עצמי יצירתי – גישה כזו יכולה להיקרע מההקשר. לא בגלל שהיא לא נכונה, אלא בגלל שבמדע המודרני אין עדיין בסיס לפרשנויות שקופות של "איך עובד כל תהליך האינטראקציה".
