בית המשפט העליון של צ'ילה הכיר פה אחד ב-3 בנובמבר 2026 בחתול פרסאו כיצור תבוני והעביר אותו למשמורתו הבלעדית של השותפה לשעבר של הבעלים. זהו התקדים הראשון מסוגו במדינה, שבה החוק עדיין רואה בבעלי חיים רכוש מיטלטל.
פרסאו, חתול ג'ינג'י בן חמש, הובא אל הבית ב-2021 כשהיה בן חודש בלבד. פולינה טורס ורודריגו דוסאראט אימצו אותו בעיר אוסורנו שבדרום צ'ילה. לאחר פרידת בני הזוג חי בעל החיים בין שני בתים, והמעברים החודשיים גרמו לו ללחץ כבד: רעד, יללות חזקות ואף בריחת שתן מפחד.
בערכאה הראשונה קבע בית המשפט משמורת משותפת עם העברת החתול אחת לחודש בתחנת משטרה. פולינה ערערה על ההחלטה, ובית המשפט לערעורים בוולדיביה ביטל אותה. בית המשפט העליון אישר: החלפה מתמדת אינה קבילה בשל רמת הקונפליקט הגבוהה בין השותפים לשעבר ובשל הצורך להגן על יציבותו של בעל החיים.
השופטים הדגישו כי אף ששני הצדדים היו מטפלים אחראיים, רווחתו של פרסאו כיצור המסוגל לחוש צריכה לעמוד מעל זכויות הקניין. הקוד האזרחי של צ'ילה עדיין מסווג בעלי חיים כ"דברים מיטלטלים", אך בית המשפט הסתמך על הוראות להגנת בעלי חיים.
עורך דינה של פולינה ציין כי ההחלטה יוצרת תקדים חשוב: בסכסוכים על חיות מחמד יילקחו מעתה בחשבון לא רק זכויות הקניין, אלא גם ההשפעה הממשית של ההחלטות על בעל החיים. פרסאו ימשיך לחיות רק עם פולינה, ללא מעברים חודשיים.
מקרה זה מראה כיצד הפסיקה מכירה בהדרגה בזכותם של בעלי חיים מבויתים לרווחה רגשית וליציבות, גם כאשר החוק עדיין מפגר אחריה.
