דמיינו שאתם קוראים ספר, פותרים בעיה או סתם מביטים מהחלון. ופתאום — כאילו מישהו לחץ על כפתור "השהיה". בראש אין מחשבות, אין זיכרונות ואין דימויים פנימיים. כעבור שנייה הכל חוזר, אך נדמה שהמרווח הקצר הזה נמחק מהזיכרון.
זהו בדיוק המצב שחקרו מדעני מוח מהמכון למוח בפריז.
במהלך מבחנים קוגניטיביים ממושכים, המשתתפים בניסוי דיווחו מדי פעם שברגע מסוים לא היה בתודעתם שום תוכן – לא מילים, לא דימויים חזותיים ולא תחושות פנימיות. במקביל, בדיקת אלקטרואנצפלוגרפיה (EEG) הראתה שינויים אופייניים בפעילות המוח.
ברגעים אלו פחת הקישור התפקודי של קליפת המוח הגדולה – האינטראקציה בין אזורים מרוחקים במוח נחלשה. במקביל, ירדה יעילות העיבוד של מידע חזותי, והרכיב החיובי המאוחר של פוטנציאלים מעוררים (P300), המופיע כ-250–300 מילישניות לאחר הצגת גירוי חזותי ומשקף את עיבודו המודע, כמעט נעלם.
מדענים מכנים מצב זה "ריק מוחלט" (mind blanking). הוא שונה באופן מהותי מנדודי מחשבות רגילים. בזמן נדידת מחשבות, המוח ממשיך ליצור באופן פעיל דימויים פנימיים, זיכרונות והרהורים, פשוט הם אינם קשורים למשימה המתבצעת. ב"ריק מוחלט", זרם התוכן המודע נפסק זמנית.
לפי הערכות החוקרים, אפיזודות דומות עשויות לתפוס בין 5 ל-20 אחוזים מזמן הערות. לרוב הן מתרחשות לאחר עומס מנטלי ממושך, בעת עייפות, חוסר שינה או במהלך תרגול מדיטטיבי מסוים.
מה קורה במוח?
אחת ההשערות המרכזיות מניחה שאזורים מסוימים בקליפת המוח עוברים לזמן קצר למצב הדומה לשינה מקומית. בניגוד לשינה רגילה, רק רשתות עצביות מסוימות "מתנתקות", בעוד שהאחרות ממשיכות לפעול.
כתוצאה מכך, האדם נשאר ער, מסוגל להגיב לגירויים חיצוניים ולבצע פעולות פשוטות, אולם המנגנונים האחראים ליצירת מחשבות מודעות ותפיסה מפסיקים לתפקד זמנית. נכון לעכשיו, זהו רק ההסבר הסביר ביותר, ולא מנגנון שהוכח סופית.
מה זה אומר עבור תיאוריות התודעה?
תוצאות המחקר התבררו כמעניינות במיוחד עבור המדע המודרני של התודעה.
לפי תיאוריית מרחב העבודה הגלובלי, חוויה מודעת נוצרת כאשר מידע מופץ ברשת רחבה של אזורי מוח. בזמן "ריק מוחלט", סימנים להפצה גלובלית כזו של מידע נחלשים באופן ניכר, מה שעולה בקנה אחד עם מודל זה.
תיאוריית הסדר הגבוה ניצבת בפני שאלה אחרת. אם ברגע ה"ריק" אין מחשבות, כיצד האדם מסוגל לאחר מכן לדווח שהוא לא חשב על כלום? ככל הנראה, המודעות לעצם העובדה שלא היו מחשבות נוצרת רק לאחר סיום מצב זה.
יחד עם זאת, התוצאות עולות בקנה אחד עם התפיסה שרמת ערנות בסיסית יכולה להישמר על ידי פעילות מקומית של רשתות עצביות, גם ללא חילופי מידע גלובליים מלאים בין אזורי מוח שונים.
אנלוגיה טובה יכולה להיות מחשב.
לפעמים המסך כבה לרגע, למרות שהמעבד ממשיך לבצע חישובים. המחשב לא כבה – פשוט התמונה נעלמה זמנית.
ייתכן שבזמן "ריק מוחלט" קורה משהו דומה. המוח ממשיך לעבוד, שומר על תפקודים חיוניים ומגיב לעולם הסובב, אך לזמן קצר מפסיק ליצור תוכן סובייקטיבי של תודעה.
מדוע זה חשוב?
החוקרים מציינים שאפיזודות של "ריק מוחלט" שכיחות יותר אצל אנשים עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) והפרעות חרדה.
אם יעלה בידינו לאשר סופית את הסמנים האלקטרואנצפלוגרפיים האופייניים למצב זה, הם עשויים להפוך לכלי חדש לחקר הפרעות קשב ומנגנוני התודעה. עם זאת, הדרך ליישום קליני עדיין ארוכה – נדרשים מחקרים נוספים.
מבט רחב יותר
מחקר זה מזכיר לנו שהתודעה, ייתכן, כלל אינה מהווה רצף בלתי פוסק של חוויות. היא דומה יותר לסרט קולנוע, שבין הפריימים שלו קיימות הפסקות בקושי מורגשות.
ואולי, דווקא פרקי הזמן הקצרים האלו של שקט פנימי עוזרים להבין את אחת החידות המורכבות ביותר של מדעי המוח המודרניים – כיצד פעילותם של מיליארדי נוירונים הופכת לחוויה סובייקטיבית של ה"אני" העצמי.
