שני מדענים הקשורים למיורקה זכו כמעט בו-זמנית באחד ממענקי המחקר היוקרתיים ביותר בארצות הברית ובאירופה. אך במקום לדבר רק על הצלחה אישית, הם חוזרים שוב ושוב לשאלה אחת: מדוע האיים הבלאריים עדיין אינם מנצלים את הפוטנציאל המדעי שלהם במלואו?
Lluís Morey Ramonell serà un dels referents científics de les Balears aquesta próxima dècada. És nebot meu. @lluismorey Dos científicos mallorquines de élite destacan el potencial de Baleares "para ser un referente" diariodemallorca.es/mallorca/2026/… a través de @diariomallorca
הביולוג המולקולרי לואיס מוריי, העובד באוניברסיטת מיאמי, קיבל בשנת 2026 מימון משמעותי מהמכונים הלאומיים לבריאות של ארצות הברית — NIH. מחקריו מתמקדים במנגנונים אפיגנטיים של מחלות, ובכלל זה בשאלה מדוע גידולים מסוימים בשד הופכים לעמידים לטיפול.
יוצא נוסף של האיים הבלאריים, האונקולוג טוני סליה-טראסה, קיבל השנה ERC Advanced Grant — אחת מתוכניות המחקר היוקרתיות ביותר של האיחוד האירופי.
הפרויקט שלו PLASTWIRE מתוכנן לחמש שנים וקיבל מימון בסך 2.5 מיליון אירו. המדענים יחקרו האם ניתן להשתמש בטכנולוגיות מבוססות mRNA כדי לשנות את תכונותיהם של תאי גידול, כך שמערכת החיסון תזהה ותשמיד אותם בקלות רבה יותר.
על רקע הישגים אלו, בולט במיוחד הניגוד למצב באיים הבלאריים עצמם.
לפי הנתונים הרשמיים האחרונים, האזור הקצה למחקר ופיתוח פנימיים כ- 0.4% מהתמ"ג שלו. לשם השוואה: הממוצע בספרד עמד על כ-1.5%.
כלומר, חוקרים וקבוצות בודדות מהאיים מסוגלים להתחרות ברמה הבינלאומית הגבוהה ביותר, בעוד המערכת המדעית האזורית עצמה נותרת קטנה יחסית.
עם זאת, התשתית המדעית באיים הבלאריים כבר קיימת.
כאן פועלים אוניברסיטת האיים הבלאריים, המכון למחקר בריאותי IdISBa, המכון הים-תיכוני למחקרים מתקדמים IMEDEA והמכון לפיזיקה בין-תחומית ומערכות מורכבות IFISC. בתחומים מסוימים, לצוותים שלהם יש מוניטין בינלאומי רציני.
הבעיה, לדעת החוקרים, אינה רק בכמות הכסף.
דרושה אסטרטגיה ארוכת טווח: להגדיר תחומים שבהם האיים באמת יכולים להפוך לתחרותיים, ליצור תנאים למשיכת מומחים ולהבטיח יציבות של המדיניות המדעית ללא קשר לחילופי ממשלות.
מוריי דיבר פעמים רבות על הקשר שלו למיורקה ועל הרצון להשתתף יום אחד באופן פעיל יותר בפיתוח המדע במולדתו. אחת הדרכים האפשריות היא יצירת רשת של חוקרים הקשורים לאיים ועובדים כיום במוסדות מובילים במדינות שונות.
רשת כזו יכולה לסייע ביצירת קשרים בינלאומיים, בהשקת פרויקטים משותפים ובהחזרתם לאיים הבלאריים לא רק של מדענים בודדים, אלא גם של ידע, טכנולוגיות וקשרים מדעיים.
סליה-טראסה שם דגש על דבר אחר: אי אפשר לבנות מערכות מחקר גדולות במהלך מחזור פוליטי אחד.
המדע זקוק להמשכיות.
מעבדות, מרכזי מחקר ובתי ספר מדעיים מתגבשים במשך שנים. לכן, הגדלה קצרת טווח של התקציב אינה מספיקה אם לא עומדת מאחוריה אסטרטגיה ברורה לעשר או עשרים שנה.
עבור האיים הבלאריים זה חשוב במיוחד.
כלכלת הארכיפלג תלויה במידה רבה בתיירות ובענפי השירותים, לכן פיתוח של ביו-רפואה, ביוטכנולוגיה, מדעי הים או ענפי היי-טק אחרים יכול להפוך לדרך נוספת לגיוון הכלכלה.
אין מדובר בהכרח בהקמת מפעלים גדולים.
המדע המודרני יוצר מעבדות, סטארט-אפים, פטנטים, טכנולוגיות רפואיות ומקומות עבודה בעלי הכשרה גבוהה. מרכז מחקר חזק אחד מסוגל ליצור בהדרגה סביבו מערכת אקולוגית שלמה.
אפילו המיקום האיים אינו מהווה כיום מכשול כפי שהיה לפני כמה עשורים. קבוצות מדעיות בינלאומיות עובדות כל הזמן מרחוק, מחליפות נתונים ועובדים, וחוקרים נעים באופן קבוע בין מעבדות במדינות שונות.
יחד עם זאת, למיורקה יש יתרון שקשה להשיג באמצעות השקעות — האטרקטיביות של המקום עצמו.
לדברי המדענים, עמיתים זרים שואלים לעיתים קרובות שאלה פשוטה: אם יש כאן אוניברסיטה, חוקרים מוכשרים, תשתית ואיכות חיים, מדוע לא להקים באי מרכז מדעי בינלאומי גדול?
סיפוריהם של מוריי וסליה-טראסה מציגים פרדוקס מסקרן.
כדי לראות את הפוטנציאל של מיורקה כמרכז מדעי, חלק מחוקריה נאלצו תחילה לזכות בהכרה הרחק מעבר לגבולות האי.
כעת המוניטין הבינלאומי שלהם יכול למלא תפקיד אחר — לעזור לבנות גשר בין המדע העולמי לבין האזור שממנו יצאו.
ואולי, השאלה העיקרית כבר אינה אם מיורקה יכולה להפוך לנקודה בולטת על המפה המדעית של אירופה.
אלא בשאלה האם היא מוכנה ליצור לכך את התנאים המתאימים.
