בסוף יולי 2026 פרסם כתב העת Nature מחקר המשנה באופן משמעותי את התפיסות לגבי ההיסטוריה של האמזונס לפני הגעת האירופאים. צוות מדענים בין-לאומי השתמש בטכנולוגיית LiDAR — סריקת לייזר מהאוויר המסוגלת לחדור דרך צמחייה עבותה. בתוך שעות ספורות של טיסות מעל כיסוי היער במדינות אקרי ואמזונס שבברזיל, הצליחו החוקרים "לראות" את מה שנותר חבוי במשך עשרות שנים.
החוקרים טסו מעל כ-4430 ק"מ וכיסו 4497 קמ"ר. התוצאה מרשימה: מתוך 432 מבני עפר שהתגלו (גאוגליפים ועבודות עפר אחרות), רק 36 היו מוכרים קודם לכן. תעלות, סוללות ומכלאות בעלות צורה גיאומטרית מדויקת אלו — עגולות, מרובעות ומצולעות — נבנו החל מסביבות שנת 600 לפני הספירה ושימשו עד לשנים 800–850 לספירה. חלק מהתעלות הגיעו לרוחב של 9–13 מטרים ולעומק של עד 5 מטרים. מבנים רבים קובצו באשכולות שחוברו בדרכים, וככל הנראה שימשו כמרכזים טקסיים ופוליטיים להתקהלויות זמניות של אנשים מקבוצות שונות, ולא כיישובי קבע.
בעבר, באמצעות תצלומי לוויין ותצלומי אוויר, נמצאו כ-1300 אובייקטים דומים בחלק הצפוני של דרום-מערב האמזונס. נתוני ה-LiDAR החדשים אפשרו לבצע אקסטרפולציה: באזור זה לבדו עשויים להימצא בין 20 ל-30 אלף מבני עפר על שטח של כ-183 אלף קמ"ר. נתון זה בר השוואה להערכות הקודמות עבור האמזונס כולו. המדענים מכנים את התרבות הזו "אקווירי" (Aquiry) — על שם הנהר הזורם באזור הממצאים.
בתקופת השיא, בערך בשנים 100–300 לספירה, אוכלוסיית האזור יכלה להגיע, לפי הערכות זהירות, ל-1.25–3 מיליון בני אדם, ובהתחשב במגבלות החדירה של הלייזר — עד 3.8 מיליון. האנשים עסקו בחקלאות בשיטת "כרות ושרוף", גידלו תירס, דלעת, עצי פרי (כולל דקל אפרסק) ושינו באופן פעיל את פני הנוף. בניית מבנים רחבי היקף שכאלה דרשה ארגון עבודה מפותח, ידע בגיאומטריה ותכנון לטווח ארוך.
טכנולוגיית ה-LiDAR לא רק הוסיפה מאות נקודות חדשות למפה, אלא גם הראתה שגאוגליפים רבים מוקפים בסוללות חיצוניות נוספות, שלא היו נראות קודם לכן. באזורי קו פרשת המים שבין הנהרות פורוס וז'ורואה, צפיפות המבנים התגלתה כנמוכה יותר, מה שמעיד על אפשרות לקיומם של "אזורי חיץ" בין קבוצות שונות. לעומת זאת, על גדות הנהרות, למשל באזור קאראוארי, הממצאים ממשיכים להיחשף.
תגליות אלו משתלבות במאגר נתונים הולך וגדל המשנה את דמותו של האמזונס: במקום "יער בתולי", אנו רואים נוף אנתרופוגני שעוצב על ידי אלפי שנים של פעילות אנושית. אם צפיפויות אוכלוסין דומות יאושרו בחלקים אחרים של האגן, יהיה צורך לבחון מחדש את הערכות האוכלוסייה הכוללת באזור לפני הגעת האירופאים, את השפעת האדם על הקרקעות, את המגוון הביולוגי ואפילו מודלים אקלימיים גלובליים.
טכנולוגיית ה-LiDAR, שכבר חוללה מהפכה בתפיסות לגבי בני המאיה ותרבויות אחרות, מוכיחה שוב את כוחה. תחת חופת היער הירוקה והסבוכה של האמזונס חבויים עוד סודות רבים, וכל טיסה חדשה עשויה לפתוח פרק נוסף בהיסטוריה שנשכחה. בינתיים, הממצאים בדרום-מערב האמזונס מזכירים לנו: אפילו בפינות שנראות כנחקרות ביותר על פני כדור הארץ, הטבע והזמן יכולים לשמר עדויות מדהימות מהעבר האנושי.
