ביערות טורקיה ששוקמו לאחר שריפה לפני כ-75 שנים, עדיין ניכר אילו עצים ניטעו אז. תחת אשוח צפוף מגוון הצמחים יורד בחדות, בעוד שחלקות אורן וארז מעניקות לעשבים ולשיחים מרחב רב בהרבה. ההחלטה על המין, שהתקבלה לאחר השריפה, התבררה כעמידה לאורך זמן: היא ממשיכה לקבוע כיצד נראה היער כיום.
בנובמבר 2026 פורסם בכתב העת Plant Biosystems מחקר שבדק כמה חלקות ניסוי היסטוריות של שיקום יער בטורקיה. החוקרים השוו נטיעות של אורן היערות (Pinus sylvestris), אשוח נורדמן מתת-המין equi-trojani (Abies nordmanniana subsp. equi-trojani) וארז הלבנון (Cedrus libani) לנטיעות של אורן שחור מתת-המין פאלאסיאנה (Pinus nigra subsp. pallasiana), ששימשו להשוואה. בכל סוג נטיעה נמדדה סגירות החופה והוערך עושר המינים של תת-היער בחלקות קטנות.
ההבדלים בלטו ביותר בנטיעות האשוח. בסגירות חופה של 88–97 אחוזים נספרו שם רק 24 מיני צמחים, ובחלקות בודדות — בין 3.2 ל-7.0 מינים. שלטו צמחים עמידי צל, המותאמים לסביבה לחה ומוצלת. בנטיעות האורן והארז עושר המינים היה גבוה בהרבה — בין 36 ל-43 מינים.
מדד חשוב הוא מגוון הבטא, כלומר עד כמה הרכב הצמחים משתנה מחלקה לחלקה. בנטיעות האשוח הוא עמד על 1.57–2.44, בנטיעות הארז — כ-1.95, בעוד שבאורן השחור — 0.96–1.10, ובאורן היערות — 1.16–1.38. במילים אחרות, חלקות סמוכות תחת אשוח וארז נבדלות זו מזו במידה ניכרת יותר מאשר תחת אורנים. הניתוח הראה שהרכב תת-היער תלוי במידה רבה בתאורה, וזו בתורה נקבעת על ידי מין העצים וצפיפות החופות.
מלמד במיוחד הוא להדן דמוי עלה דפנה (Cistus laurifolius) — שיח אופייני למקומות של שריפות לאחרונה. ככל שהחופות נסגרו, שכיחותו ירדה: מקדם המתאם עמד על r = −0.38 עם p = 0.015. כלומר, בחירת המין בשיקום משפיעה לא רק על העצים, אלא גם על החלפת חברות הצומח לאחר מכן — הסוקציה.
תמונה דומה נראית גם ביערות טורקיה אחרים שנשרפו. במחקר על אורן ברוטיה (Pinus brutia) מספר המינים בין אפשרויות השיקום לא נבדל באופן מובהק, אך הרכב הצומח ומבנהו השתנו במידה ניכרת: אמצעים אקטיביים העבירו את החברה מצומח עצים ושיחים לצומח עשבוני חד-שנתי. זה מזכיר ש"לשקם יער" ו"לשקם חברת צומח" אינם אותו דבר.
מהתוצאות עולה מסקנה מעשית: בתכנון שיקום לאחר שריפות חשוב להתחשב לא רק בעצם הנטיעה, אלא גם באילו מינים נבחרו ואיזה משטר תאורה הם יצרו מתחת לחופה. החלטות כאלה מסוגלות להשפיע על תת-היער במשך עשורים. העצה לבחור מינים שנותנים סגירות חופה מתונה היא אקסטרפולציה סבירה של הנתונים: המחקר מראה קשר בין סגירות החופה למגוון, אך ממנו לא נובע ישירות כלל אוניברסלי לכל היערות.
