תאים שהפסיקו להתחלק אך אינם נעלמים מצטברים ברקמות עם הגיל ומפרישים חומרים המעוררים דלקת. אותם תאים מכונים "תאי זומבי", ואליהם מכוון המועמד החדש — פפטיד סינתטי בן תשע חומצות אמינו, שנוצר בעזרת בינה מלאכותית.
חברת Immorta Bio האמריקאית הודיעה ב-12 באוקטובר 2026 כי השלימה את המחקרים הפרה-קליניים המתוכננים של התרופה SenoMune-0257. לדברי המפתחים, הפפטיד מעודד תאי T ציטוטוקסיים של מערכת החיסון לזהות ולהשמיד תאים סנסצנטיים מבלי לפגוע בתאים בריאים. הניסויים הראשונים בבני אדם מתוכננים להתחיל עד סוף 2026.
תאים סנסצנטיים נוצרים בתגובה לנזק ב-DNA או לעקה. באופן תקין הם אמורים להיות מוסרים על ידי מערכת החיסון, אך עם הגיל מנגנון זה נחלש. הצטברותם קשורה לדלקת כרונית, לפיברוזיס, למחלות לב וכלי דם ולניוון עצבי. מחקרים בבעלי חיים מראים שהסרת תאים כאלה משפרת תפקודים פיזיים, אך העברת התוצאות הללו לבני אדם נותרת משימה מורכבת.
Immorta Bio נוקטת גישה חיסונית: במקום להשמיד את התאים ישירות, התרופה מסייעת לגוף לזהות אותם בעצמו. החברה טוענת שבינה מלאכותית סייעה לבחור מועמדים מבין עשרות וריאנטים, ובדיקות מעבדה אישרו את הסלקטיביות של הפעולה. הפפטיד מפותח גם מתוך כוונה ליצור זיכרון אימונולוגי — יכולתה של מערכת החיסון לזכור את המטרה לזמן ממושך.
סנוליטיקות קיימות — חומרים ההורגים ישירות תאים סנסצנטיים — סובלות לעיתים קרובות מתופעות לוואי ורעילות. טיפולים תאיים מותאמים אישית יקרים ומורכבים לייצור. לדעת החברה, הפפטיד הסינתטי עשוי להיות חלופה ניתנת להרחבה וזולה יותר. עם זאת, היתרונות הללו נותרו לעת עתה תיאורטיים: אין נתונים קליניים על בטיחות ויעילות בבני אדם.
התרופה נשענת על תוכנית קודמת של אותה חברה, SenoVax, שבה גישות חיסוניות הדגימו דיכוי גידולים והארכת הישרדות במודלים של סרטן והזדקנות מואצת. אף על פי כן, המעבר מתוצאות מעבדה למטופל אמיתי מחייב בדיקה: כיצד הפפטיד יתנהג בגוף, האם יעורר תגובות חיסוניות לא רצויות והאם האפקט יישמר לאורך זמן.
הזדקנות אינה מטרה אחת אלא שזירה של תהליכים רבים: נזק ל-DNA, תפקוד לקוי של המיטוכונדריה, ירידה בתיקון הרקמות. אפילו הסרה מוצלחת של "תאי זומבי" עשויה להקל על מחלות מסוימות, אך לא בהכרח להאט את כל תהליך ההזדקנות. את משמעותו של SenoMune-0257 יקבעו לא הודעות לעיתונות אלא תוצאות השלבים הראשונים של הניסויים הקליניים.
כאשר יופיעו נתונים על בטיחות ויעילות, יתברר עד כמה הפפטיד החיסוני מסוגל לשנות את הגישה למחלות הקשורות לגיל — או שמא יישאר מועמד נוסף ברשימה ארוכה של פיתוחים מבטיחים אך שטרם נבדקו.
