מחקר של אוניברסיטת סאו פאולו בברזיל, שפורסם בנובמבר 2026 בכתב העת Animal Behaviour, הראה שחתולי בית משתמשים ביללה כאות מכוון המופנה לאדם כדי להשיג עזרה בפתרון בעיה. בניסוי עם 38 חתולים, הידועים בפטפטנותם ליד האוכל, יצרו החוקרים משימה בלתי פתירה — חטיף אהוב בקופסת פלסטיק עם חורים, שאותה יכלו החיות לראות ולהריח אך לא לפתוח.
כאשר הבעלים היה בקרבת מקום, החתולים יללו פי ארבעה יותר: החוקרים תיעדו 86 יללות לעומת 20 כאשר החיה נותרה בחדר לבדה. ניתוח סטטיסטי אישר שההסתברות ליללה בנוכחות אדם עלתה ביותר מפי 16. עם זאת, החתולים לא רק השמיעו קולות — לעתים קרובות הם הביטו ישירות באדם, ולפעמים העבירו את מבטם בינו לבין הקופסה, כאילו הצביעו על מה בדיוק דורש התערבות.
בהיעדר אדם, החתולים עמדו לעתים קרובות ללא נוע והביטו בדלת, והפגינו התנהגות שונה. הבדל זה מצביע על "אפקט הקהל": היללה מתגברת ומופנית דווקא כאשר יש עוזר פוטנציאלי. החוקרים מדגישים שהאותות היו רב-מודליים — הם שילבו קול עם קשר עין, ובכך הגבירו את האפקט התקשורתי.
עבור הבעלים משמעות הדבר היא שיללת החתול ליד הקערה או ליד דלת סגורה אינה תלונה מקרית, אלא ניסיון מודע למשוך תשומת לב ולהשיג תוצאה. החתולים, כך התברר, מבחינים מתי "מקשיבים" להם ומתאימים את התנהגותם לנוכחות האדם. תצפיות אלה נערכו בתנאי בית, מה שהופך את המסקנות לריאליסטיות יותר לחיי היומיום.
התוצאות משתלבות בגוף הולך וגדל של נתונים על תקשורת מורכבת בין חתולים לבני אדם, שבה היללה התפתחה ככלי לאינטראקציה ולא רק כביטוי לרגשות. כדאי לבעלים להתייחס לאותות אלה בתשומת לב רבה יותר — לעתים קרובות הם פועלים ביעילות רבה מכפי שנדמה.
