במחקר בהשתתפות 27 מתרגלי מדיטציה ותיקים (גיל ממוצע 52 שנים, ניסיון של 5 עד 46 שנים) ו-27 משתתפי ביקורת בני אותו מין וגיל, יישמו חוקרים מ-UCLA דימות טנזור דיפוזיה. הם גילו קשרים מבניים בולטים יותר ברחבי המוח בקרב המתרגלים — מהאונות המצחיות והרקתיות ועד לגזע המוח ולחלקו הקדמי של הגוף הקרומי.
ההבדלים בולטים במיוחד במסלול הקורטיקוספינלי, בצרור האורך העליון ובמסילה הקרסית. מסלולים אלה מבטיחים העברה מהירה של אותות בין הקליפה לחוט השדרה, בין החלקים הקדמיים והאחוריים של ההמיספרות, וכן בין המערכת הלימבית לקליפה המצחית. הירידה הנורמלית בגיל בצפיפות החומר הלבן בקרב המתרגלים נמצאה קטנה значительно יותר.
התוצאות פורסמו ב-NeuroImage. המחברים — איילין לודרס ועמיתיה — מציינים כי מדיטציה עשויה לא רק לעודד צמיחה אלא גם למנוע ניוון, אולי באמצעות השפעה על מערכת החיסון. עם זאת, המחקר אינו מאפשר להבחין בין קשר סיבתי לנטייה מוקדמת: אנשים עם קשרים צפופים יותר מלכתחילה עשויים היו לבחור לעתים קרובות יותר לשמור על התרגול.
שינויים כאלה נוגעים לרשתות גלובליות ולא לאזורים בודדים. עבור תיאוריות של התודעה משמעות הדבר היא שהשלמות המבנית של החומר הלבן עשויה להשפיע על שילוב המידע ועל התפשטות רחבה של אותות. במסגרת תיאוריית מרחב העבודה הגלובלי, חיזוק הקשרים עשוי להקל על ה"הצתה" ועל העברת תוכן התודעה, בעוד שבמסגרת תיאוריית המידע המשולב — להעלות את Φ הודות לקשרים סיבתיים צפופים יותר.
תארו לעצמכם רשת כבישים בין ערים: אם הכבישים המהירים נעשים רחבים יותר, צפופים יותר ומבודדים טוב יותר, ההודעות מגיעות מהר יותר ובאופן מהימן יותר, והזדקנות התשתית מאטה. כך גם החומר הלבן — אינו רק "חוטים", אלא תנאי שעליו תלוי עד כמה התודעה שומרת על קשירות באופן יציב עם הזדקנות טבעית של המוח.
המחקר נותר בודד ואינו שולט בכל המשתנים, ולכן מסקנותיו דורשות זהירות. אף על פי כן, הוא מצביע על הפלסטיות של מבנים שנחשבו באופן מסורתי ליציבים יחסית, ומעלה את השאלה עד כמה החוויה המודעת תלויה באנטומיה ניתנת לאימון, ולא רק בפעילות תפקודית.
זה מחייב בחינה מחדש של התפיסות בדבר אי-השתנותם של מתאמים עצביים של התודעה ובדבר הגבולות בין המצע הביולוגי לבין פרקטיקות המסוגלות לשנותו.
