חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי הציגו נתונים חדשים על הכלאה בין-מינית בהיסטוריה העמוקה של האנושות. מלבד הניאנדרטלים והדניסובים, בני אדם מודרניים ירשו חומר גנטי משני קווים ארכאיים לא ידועים.
אחד מהם, המכונה באופן מותנה "רפאים", התערבב עם הומו סאפיינס באפריקה לפני יותר מ-50 אלף שנים. קו זה נפרד מהעץ המשותף לפני כ-800 אלף שנים — בערך באותו זמן שבו התפצלו דרכיהם של הניאנדרטלים והדניסובים. ה-DNA שלו מהווה כ-1% מהגנום של כל אדם החי כיום, ללא קשר למוצאו.
הקו השני, ה"סופר-ארכאי", היה קיים עוד קודם לכן — לפני כ-1.8 מיליון שנים. ככל הנראה, הוא השתלב עם הדניסובים באירואסיה, ומהם הגיעו שברי ה-DNA לבני האדם המודרניים. עקבות של תערובת זו בולטים במיוחד בקרב אוכלוסיית אוקיאניה, שם החלק הדניסובי גבוה באופן מסורתי.
מדענים פיתחו שיטה חישובית חדשה בשם TRACE, המשחזרת קשרים גנאלוגיים על סמך גנומים מודרניים, מבלי להסתמך על DNA עתיק. השימוש בשיטה אפשר לא רק לגלות את המקטעים הללו, אלא גם להראות ששתי התרומות ה"רפאיות" יחד מהוות כ-2% מהגנום של בני אדם מודרניים.
רבים מהשברים הארכאיים הללו מרוכזים באזורים הקשורים למערכת החיסון ולחילוף החומרים. הדבר מעלה את המחשבה שהם יכלו לסייע לבני אדם קדמונים להסתגל לפתוגנים חדשים ולמקורות מזון חדשים. כיצד בדיוק השפיעו הגנים העתיקים הללו על האבולוציה שלנו?
המחקר פורסם ב-30 ביולי 2026 בכתב העת Science. המחברים מציינים כי ככל שמאגרי הנתונים הגנומיים יתרחבו ויופיעו שיטות חדשות, ניתן יהיה לחשוף פרקים נסתרים נוספים של חילופי חומרים בין-מיניים.
