הנציבות האירופית הכריזה רשמית על מכרז להקמת שבעה "גיגה-מפעלים" לבינה מלאכותית בשטח האיחוד האירופי. היוזמה, שהיקף ההשקעות הכולל בה מוערך בכ-30 מיליארד אירו, נועדה לצמצם את התלות הדיגיטלית של אירופה בארצות הברית ובסין, על ידי יצירת תשתית ריבונית לאימון מודלים מתקדמים של בינה מלאכותית. עם זאת, התוכנית השאפתנית כבר ניצבת בפני אתגרים הקשורים למימון תקציבי ולעצמאות טכנולוגית.
מהם גיגה-מפעלים לבינה מלאכותית ומהו ההקשר?
גיגה-מפעלים לבינה מלאכותית הם מרכזי מחשוב רחבי היקף, המצוידים בשבבים מיוחדים מהדור החדש. משימתם העיקרית היא לספק כוח מחשוב לאימון הדור הבא של טכנולוגיות בינה מלאכותית, כולל מודלי שפה גדולים (LLM), המסוגלים לעבד טריליוני יחידות נתונים.
פרויקט זה מהווה נדבך מרכזי באסטרטגיית האיחוד האירופי להבטחת ריבונות טכנולוגית. המרוץ העולמי ליצירת מודלי הבינה המלאכותית העוצמתיים ביותר, בעלי חשיבות כלכלית וביטחונית כאחד, כבר הוביל לפריסה פעילה של תשתית דומה בארצות הברית ובסין. בתגובה לכך, נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין הכריזה עוד בפברואר 2025 בוועידת AI Action בפריז על תוכנית להקמת גיגה-מפעלים אירופיים, תוך מתיחת קווים מקבילים למודל המוצלח של שיתוף פעולה מדעי שיושם ב-CERN.
מימון: שאיפות ומציאות תקציבית
היקף ההשקעות הכולל בפרויקט מוערך ב-30 מיליארד אירו, אך מבנה המימון עבר שינויים משמעותיים. בתחילה דיברה הנציבות האירופית על 20 מיליארד אירו מכספי ציבור, אך בסופו של דבר הופחת חלקו של המימון הציבורי לכשליש מהסכום הכולל.
חלוקת הכספים נראית כך:
- כ- 5 מיליארד אירו יוקצו על ידי בריסל (הנציבות האירופית);
- כ- 5 מיליארד אירו יוסיפו ממשלות המדינות החברות באיחוד האירופי התומכות ביוזמה;
- את ה- 20 מיליארד אירו הנותרים יצטרכו לספק משקיעים פרטיים.
עם זאת, במסגרת התקציב הנוכחי, האיחוד האירופי יכול לקחת על עצמו התחייבויות בסך 1 מיליארד אירו בלבד. שאר הכספים צפויים להגיע מהמסגרת הפיננסית הרב-שנתית (MFF) הבאה, שתנאיה נותרו עדיין נושא למשא ומתן אינטנסיבי בין המדינות.
בתמורה להשקעות הציבוריות, האיחוד האירופי והמדינות המשתתפות יקבלו חלק יחסי בגישה למשאבי המחשוב. משאבים אלו יוכלו להיות מופנים לפרויקטים ממשלתיים, למרכזי מחקר ולמעבדות בינה מלאכותית לפי שיקול דעתן של הרשויות. כל ההוצאות התפעוליות יחולו על המפעילים הפרטיים, אשר יצטרכו להבטיח את היציבות הפיננסית של הפרויקטים באמצעות מסחור שירותים, בהתחשב בביקוש העולמי הגבוה ובמחסור במשאבי מחשוב לבינה מלאכותית.
הגיאוגרפיה של הפרויקט ועניין התעשייה
היוזמה עוררה תהודה משמעותית בענף: 76 חברות כבר הביעו עניין ראשוני בהגשת מועמדות. כדי להיענות לדרישת המגזר הפרטי ולהבטיח פריסה גיאוגרפית הוגנת של התשתית, הנציבות האירופית הרחיבה את התוכניות המקוריות מ-4–5 ל-7 גיגה-מפעלים.
עשר מדינות כבר הצהירו על רצונן להקים את המתקנים בשטחן: גרמניה, איטליה, צרפת, פולין, צ'כיה, דנמרק, פינלנד, יוון, פורטוגל וספרד. מתכונת ההשתתפות יכולה להיות לאומית או רב-לאומית (בצורת קונסורציומים), אם כי צרפת כבר הביעה כוונה לפעול באופן עצמאי.
אתגרים וביקורת
למרות היקפו הנרחב, הפרויקט סופג ביקורת בכמה מישורים:
1. עיכוב בלוחות הזמנים: הנציבות האירופית סופגת תוכחה על דחיות חוזרות ונשנות ביישום היוזמה, דבר המערער על הדחיפות המוצהרת של המשימה לצמצם את הפער מול ארצות הברית וסין.
2. עיוות תקציבי: קיים סיכון שפרויקטי תשתית רחבי היקף ייושמו בסופו של דבר רק במדינות בעלות התקציבים הגדולים ביותר, מה שעלול להעמיק את הפער הטכנולוגי בתוך האיחוד האירופי עצמו.
3. תלות בשבבים זרים: בשאיפתו לריבונות, האיחוד האירופי עדיין נאלץ להישען על ספקי חומרה זרים. כדי למתן סיכון זה, הנציבות האירופית חתמה על מזכרי הבנות עם שלוש יצרניות שבבים גדולות: Nvidia, AMD ו-Qualcomm. בנוסף, קריטריוני הערכת הבקשות כוללים אמצעים מיוחדים למניעת תלות טכנולוגית בספק יחיד.
"אנו מבינים היטב שאנו רוצים להגדיל את היכולות האירופיות, אך בה בעת עלינו להכיר בכך שעלינו לעסוק בבינה מלאכותית כבר עכשיו. מדובר במציאת האיזון הנכון", כך ציינו בנציבות האירופית.
לוחות זמנים ליישום
הליך הרכש מחולק לשני שלבים עוקבים, מה שיאפשר הגדלה הדרגתית של היכולות במהלך שש השנים וחצי הקרובות. על פי לוח הזמנים הנוכחי, הקונסורציומים שיזכו אמורים להתחיל בבנייה הפיזית של הגיגה-מפעלים בתחילת 2027, והפעלתם המלאה מתוכננת לאמצע 2028.
