השבוע המוזיקלי לא הביא מוטיב אחד משותף, אלא פרטיטורה שלמה: זיכרון, אור פנימי, דופק חיים, תנועה ועוצמת הנוכחות.
חמישה אלבומים חדשים נשמעים שונים לחלוטין זה מזה, אך כל אחד מהם עונה על שאלה אחת:
מה עוזר לאדם להרגיש שוב חי?
תו ראשון. הבלתי נראה הופך לנשמע
ב-12 באוגוסט הוכרז על אלבום פוסטהומי ראשון של מוזיקה חדשה מאת ג'ון האסל — Music Is Invisible (Pentimento Volume Three). הוא ייצא ב-2 באוקטובר וישלים טרילוגיה שהחלה עם האלבומים Listening to Pictures ו- Seeing Through Sound.
בבסיסן של ארבע יצירות עומדת הקלטה של ההופעה האחרונה של האסל, שהתקיימה ב-23 במאי 2015 בכנסיית St John at Hackney שבלונדון. באותו ערב הוא הופיע יחד עם ריק קוקס וג'ון פון סגרן.
מאוחר יותר, ג'ף רונה ערך ומיקסס מחדש את החומר, והפך את ההקלטה התיעודית של ההופעה למשהו גדול יותר מאלבום הופעה מסורתי.
המילה pentimento הגיעה מעולם הציור. כך מכנים את הדימוי הראשוני, שעם הזמן מתחיל לצוץ מתחת לשכבות צבע מאוחרות יותר. האסל העביר את העיקרון הזה למוזיקה: נושאים קודמים חוזרים כשהם משתנים, כאילו הזיכרון ממשיך ליצור צורות חדשות.
התו הזה נשמע כמו נוכחות שאינה נעלמת יחד עם האדם. היא נשארת במרחב שיצר וממשיכה להיחשף לאורך זמן.
תו שני. האור נולד במעמקים
ב-14 באוגוסט יצא האלבום הרביעי של L’Rain — fata morgana.
L’Rain הוא פרויקט ניסיוני של המלחינה, המפיקה והמולטי-אינסטרומנטליסטית הברוקלינאית טאז'י צ'יק. יחד עם שותפיה הקבועים ליצירה, בן שאפוטו-כץ ואנדרו לאפין, היא יצרה שלוש עשרה יצירות שבהן נפגשים גוספל, מקצבי ריקוד, נויז רוק, קולאז'ים של קלטות ומרחבי סאונד אלקטרוניים.
במרכז האלבום עומדת השאלה:
איך לצמוח בעולם שלא נוצר למען השגשוג שלך?
התשובה עולה דרך שני דימויים מהטבע. הראשון הוא שושנת יריחו, המסוגלת לשרוד התייבשות ממושכת ולחזור לחיים עם הופעת הלחות. השני הוא שוכני מעמקי האוקיינוס הביולומינסנטיים, היוצרים אור משלהם במקום שאליו קרני השמש אינן חודרות.
שתי דרכים לעבור דרך תנאים בלתי אפשריים: לשמור על החיים בפנים ולהפוך בעצמך למקור אור.
התו הזה מזכיר: לעיתים החשיכה אינה מסתירה את האור שלנו — היא חושפת את היכולת ליצור אותו מבפנים.
תו שלישי. הדופק עדיין נע
ב-14 באוגוסט הוציאה לורה וירס את אלבום הסולו הארבעה עשר שלה Temple Songs.
לראשונה בקריירה שלה, היא כתבה, הקליטה, עיבדה, ביצעה והפיקה בעצמה את האלבום כולו. העבודה התבצעה באולפן ביתי קטן בפורטלנד — עם שני מיקרופונים ומחשב נייד. הנגן האורח היחיד היה הסקסופוניסט פילתי לוקר, המופיע ביצירה Pulse.
וירס ויתרה על ליטוש אולפני מוגזם, והותירה במוזיקה נשימה, חוסר אחידות טבעי ומקצב ביצוע חי.
Pulse מתחילה בקול ובגיטרת ניילון, ואז נפתחת למרחב דחוס של גיטרה חשמלית, תופים וסקסופון. השיר מוקדש ליכולת להרגיש את דופק החיים ולבטוח בכך שגם בתוך הכאוס, משהו טוב ממשיך לנוע לעברנו.
התו הזה נשמע כמו הוכחה שקטה: החיים אינם חייבים להיות רועשים כדי להימשך. כל עוד הדופק נשמע — התנועה לא נעצרה.
תו רביעי. הריקוד מחזיר אל הגוף
ב-14 באוגוסט הוציא הצמד השוודי אייקונה פופ את האלבום ריטואל. עשר יצירות מדברות על חברות, אימהות, שינויים, לב שבור וחזרתה של השמחה.
קארולין יילט ואיינו ג'אוו חוו תקופה של שינויים אישיים, אימהות ושיבה מלוס אנג'לס לשוודיה. הן נאלצו להגדיר מחדש מי הן הפכו להיות ולאן המוזיקה שלהן צריכה לנוע.
כך נולד הרעיון של הריטואל — פעולה קטנה וחוזרת המסייעת להמשיך בדרך.
רחבת הריקודים הופכת כאן לא למקום של בריחה מהמציאות, אלא למרחב של מפגש עם העצמי. לעיתים הריפוי זקוק לשקט ולעצירה. אך יום אחד מגיע הרגע לצאת שוב אל העולם, לאפשר לגוף לנוע ולקבל את החיים עוד לפני שהתבונה תמצא תשובות לכל השאלות.
התו הזה מחזיר לגוף את הזכות לשמוח. הריקוד הופך לדרך לומר לחיים: "אני שוב כאן".
תו חמישי. האישה שאינה מקטינה את עצמה
ב-14 באוגוסט הציג טרוי סיון שיר ווידאו קליפ She’s the Best. את התפקיד הראשי בווידאו גילמה ניקול קידמן, שלצדה הצטלם המוזיקאי בעבר בסרט "זהות מחוקה". יחד איתם הופיעה בקליפ סשה קולבי — המנצחת של העונה החמש עשרה של המירוץ לדראג של רו פול.
הבמאי גורדון פון שטיינר הופך את מועדון הלילה למרחב של עוצמה נשית, חופש ומשחק עם צדדים שונים של האישיות העצמית.
קידמן עוברת דרכו כמו דרך מקדש משלה. היא אינה מבקשת רשות להיות בולטת ואינה מקטינה את נוכחותה. סיון כינה אותה התגלמות של "נשיות אלוהית".
בווידאו הזה היסוד הנשי אינו מסתתר ואינו מתנצל — הוא נכנס, תופס מקום ורוקד.
בסיום השיר נשמע קולה של צ'ארלי XCX — נוכחות נשית נוספת בתוך היצירה המוקדשת לרב-גוניותה של העוצמה הנשית.
She’s the Best הפך לסינגל הראשון מתוך האלבום בעל אותו השם של טרוי סיון, שצאתו מתוכננת ל-9 באוקטובר.
התו הזה נשמע כמו הזכות להיות נראית, לתפוס את כל מרחב הנוכחות שלך ולא לעמעם את הזוהר העצמי.
מה הוסיפו חמשת התווים האלה לצליל של כוכב הלכת?
הראשון המוזיקה חוזרת מן העבר.
השני יוצר אור בעומק.
השלישי שומר על הדופק בתוך הכאוס.
הרביעי מחזיר את הגוף לריקוד.
החמישי מאפשר לא להקטין יותר את הזוהר שלך.
אלו חמש דרכים שונות להישאר בחיים.
הזיכרון מראה שדבר שנוצר באהבה אינו נעלם ללא עקבות. העומק מלמד לא לחכות לאור חיצוני. הדופק שומר על התנועה. הריקוד מחזיר אותנו אל הגוף. והנוכחות הופכת להיתר פנימי להישמע במלוא העוצמה.
יחד הם מתחברים למנגינה אחת:
החיים לא תמיד נעים אל האור בקו ישר.
לעיתים הם נזכרים בעצמם דרך צליל,
המגיח בדיוק במקום שבו הייתה קודם לכן דממה.
