ב-16 במאי 2026 נפתחה במוזיאון ברוקלין התערוכה Iris van Herpen: Sculpting the Senses. מהדקות הראשונות קפאו המבקרים מול המוצגים. כל צעד של דוגמנית הפך למחווה אדריכלית, והבד, הגוף והחלל שמסביב החלו להתקיים בזרם אחד, רציף. זו לא הייתה רק פתיחת תערוכה – זו הייתה לידתה של שפה חדשה, שבה האופנה הצהירה סופית על עצמה כצורת אמנות עצמאית.
איריס ואן הרפן ייסדה את המותג שלה ב-2007 בגיל 23. כבר אז היא סירבה ללכת לפי כללי האופנה המסורתיים. באותה תקופה, הדפסת תלת-ממד הייתה בעיקר נחלתם של אדריכלים ומהנדסים. ואן הרפן הייתה בין המעצבים הראשונים שהשתמשו בטכנולוגיה זו ליצירת בגדים. הצעד הנועז הזה סימן את תחילת דרכה הארוכה בחשיבה מחודשת על הגבולות בין אופנה, פיסול ואדריכלות.
מההתחלה, היא קיבלה השראה גם מהטבע על כל גילוייו – ממבנים מיקרוסקופיים ועד קנה מידה קוסמי. היא שאבה רעיונות מביולוגיה, מתמטיקה, אסטרונומיה, מדעי המוח וביולוגיה ימית. בהדרגה התרחב מעגל שיתופי הפעולה: אדריכלים, פסלים, כימאים, ביו-מהנדסים ואפילו אסטרופיזיקאים הפכו לחלק מהתהליך היצירתי שלה.
התערוכה "Sculpting the Senses": סינתזה של מדע ושירה
מוזיאון ברוקלין הציג את הבכורה הצפון-אמריקאית של התערוכה Iris van Herpen: Sculpting the Senses – הרטרוספקטיבה המקיפה ביותר של עבודותיה בניו יורק. התערוכה כוללת יותר מ-140 יצירות אוט קוטור יוצאות דופן ובוחנת את מקומו של הגוף בחלל, את יחסו לבגד ולסביבה.
התערוכה בנויה סביב פרקים נושאיים רבים, שכל אחד מהם חושף פנים שונות של ההשראה של המעצבת. ממבנים מיקרוסקופיים ועד צורות גרנדיוזיות, איריס ואן הרפן משתמשת בביומימיקרי, גאומטריה פרקטלית, מתמטיקה ומדעי המוח, והופכת תגליות מדעיות לשמלות פיסוליות ולבדים חולפים.
מקום מיוחד בתערוכה תופס שיתוף הפעולה של ואן הרפן עם הצלם האמריקאי, האמן העכשווי והמהנדס של נאס"א קים קיבר, שתצלומיו רחבי ההיקף של עננים נוזליים שימשו השראה לקולקציה שלה "Shift Souls" 2019. דיאלוג זה מושלם על ידי מיצב-פסל זכוכית ענק "Extra Life" של רוב ווין, אשר בהקשר של התערוכה מעלה לדמיון מערבולת של שביל החלב.
בין העבודות החדשות שנוצרו במיוחד לתערוכה – שמלת פליסה ארגמנית עבור אן האת'וויי בסרט "אמא מריה" ושמלה מהקולקציה "Sympoiesis" 2025. האחרונה עשויה מ-125 מיליון אצות חיות בשיתוף פעולה עם הביו-מעצב כריס בלאמי וחוקרים מאוניברסיטת אמסטרדם. השמלה גודלה באמבטיות ימיות במשך מספר חודשים וזוהרת בתגובה לתנועה.
"אני שואבת הרבה השראה מהטבע, אבל זה היה באמת הצעד הבא, כשמדובר בשיתוף פעולה עם הטבע", אומרת איריס ואן הרפן.
הסוד של הזרם האחיד: הגוף כהמשך של החומר
הכוח העיקרי של עבודות ואן הרפן טמון באופן שבו היא בונה מחדש את היחסים בין הלובש והלבוש. בגדים מסורתיים עוקבים אחר קווי המתאר של הגוף. אצל איריס ואן הרפן הכל הפוך: הצורה עצמה קובעת כיצד הגוף יכול לנוע, לנשום ולתקשר עם החלל.
"תמיד התעניינתי באופן שבו חומר יכול להשפיע על התנועה וההתנהגות של האדם", אומרת ואן הרפן. "בגד הוא לא רק מה שאנחנו לובשים. זה האופן שבו אנחנו קיימים בחלל".
השמלות נראות כאילו הן נושמות יחד עם האדם. מבנים קשיחים הופכים באופן בלתי צפוי לפלסטיים בתנועה, ואלמנטים נזילים מקבלים קשיחות פיסולית. התוצאה היא דיאלוג מתמיד שבו הגוף והחומר קיימים כמכלול אחד.
מה איריס ואן הרפן מלמדת אותנו היום
התערוכה מראה באופן משכנע שאופנה עכשווית מסוגלת להעלות שאלות פילוסופיות עמוקות. כאשר אלגוריתמים ומכונות משתתפים ביצירת הצורה בשוויון עם האדם, עולה שיחה חשובה על מחבר ועל עתיד האינטראקציה של האדם עם העולם החומרי.
ואן הרפן מציעה להסתכל על בגד לא כקישוט, אלא כהמשך של הישות האנושית בחלל. עבודותיה מזכירות לנו שאנחנו תמיד נמצאים באינטראקציה דינמית עם העולם הסובב.
סיכום
איריס ואן הרפן יוצרת לא רק בגדים – היא יוצרת דרכי קיום חדשות לגוף בחלל. התערוכה שלה בניו יורק הפכה להצהרה חשובה: אופנה יכולה להיות אמנות קונספטואלית עמוקה שמשנה את ההבנה שלנו את עצמנו ואת העולם שסביבנו.
כל שמלה של ואן הרפן היא הזמנה להרגיש כיצד חומר, גוף וחלל יכולים להתקיים בזרם אחד, יפה ורציף. ובזה טמונה האמירה האמנותית החזקה ביותר שלה.
