האוקיינוס הדרומי עצום ואכזר. סופותיו, קרחיו התלולים ומרחקיו האינסופיים מסתירים עולמות שלמים מעיני האדם. ספינות מחקר מגיעות לכאן לעיתים רחוקות ולזמן קצר. הידרופונים נייחים שומעים רק שטח קטן סביבם. לוויינים המרחפים מעל הגלים חסרי אונים: קול החבוי מתחת לעובי המים אינו נראה להם.
אך דרך האזורים השוממים הללו עוברים תמיד אלה שעבורם האוקיינוס הדרומי הוא בית מולדת ושטח ציד.
תשע נקבות של פיל הים הדרומי החלו במסעותיהן הרגילות בני חודשים רבים בחיפוש אחר מזון. הן חצו חזיתות אוקייניות גדולות, צללו לעומק של יותר מקילומטר וחצי ונסחפו לאט, תוך שהן משחזרות כוחות. עמן היו עוזרים אלקטרוניים זעירים — מקלטים ביו-אקוסטיים, שלכדו כל צליל מסביב.
כך הפכו מסלולי בעלי החיים לרשת ניידת של תצפית תת-ימית, ופילי הים עזרו לחוקרים לשמוע קולות לווייתנים במקומות שבהם ספינה אנושית אינה נמצאת לעולם.
תשע נוודות של האוקיינוס הדרומי
את המחקר ערך צוות בינלאומי של מומחים: אנטול גרו-מרסיאל, מאאל טורטרו, בפטיסט פיקאר, מתילד מישל, דוריאן קאזו, שרה באזן וכריסטוף גינה. כולם עובדים במרכזי מחקר צרפתיים מובילים העוסקים באקולוגיה ימית, ביו-אקוסטיקה ותצפיות אוקייניות: CEBC (המרכז למחקר ביולוגי בשאראנט), ENSTA Bretagne (בית הספר הגבוה של ברטאן) ו-Geo-Ocean (מעבדה לגיאו-אוקיינוגרפיה).
הצוות ניתח מכלול הקלטות בן שלוש שנים משנת 2017 עד 2020, שנאסף על ידי תשע נקבות של פיל הים הדרומי:
- שלוש נקבות יצאו לדרך מחופי חצי האי ואלדס בארגנטינה — המושבה היבשתית היחידה של מין זה;
- שש — מארכיפלג קרגלן בחלקו הדרומי של האוקיינוס ההודי, שבו שוכנת האוכלוסייה השנייה בגודלה בעולם של פילי ים.
על כל בעל חיים הותקן מקלט אקוסטי DTAG4 — מכשיר זעיר שהקליט ברציפות צליל תת-ימי בקצב דגימה של 32–38.4 קילוהרץ. מלבד הצליל, הוא תיעד לחץ (עומק), שדה מגנטי ותאוצת גוף בעל החיים, ובכך אפשר לחוקרים להבין במה הוא עסק בכל רגע.
החוקרים בחנו בקפידה מיוחדת את תקופות הסחיפה — רגעים קריטיים לניתוח הצליל, שבהם פיל הים כמעט מפסיק לנוע באופן פעיל ושוקע או עולה לאט בעובי המים, כמו מעלית בלתי נראית.
בדקות כאלה פוחת הרעש מתנועתו של בעל החיים עצמו, וההקלטה הופכת לחלון צלול אל העולם האקוסטי של האוקיינוס הדרומי.
מדוע דווקא פילי ים?
פילי הים הדרומיים הם צוללנים קיצוניים מטבעם. הם מסוגלים להישאר חודשים באוקיינוס הפתוח, תוך ביצוע צלילות עמוקות יותר ממה שאפשרי עבור הרוב המכריע של שיטות המחקר המסורתיות.
אך עיקר הדבר — מסלולם אינו חופף למסלולי ספינות המחקר. את כיוונם קובעים הצורך הראשוני לשרוד, חיפוש המזון, זרמים בלתי נראים, תבליט קרקעית הים ואסטרטגיה אישית משלהם. בדיוק משום כך יכולים נתוני בעלי החיים להוביל את החוקרים לאזורים מרוחקים, שנכללים לעיתים רחוקות או כלל לא בתוכניות המשלחות של הספינות.
מובן מאליו, שפילי הים לא יצאו לדרך עם משימה "להאזין ללווייתנים". הם המשיכו לחיות לפי חוקיהם, דאגו למזונם, והמכשיר שהוצמד לראשם רק תיעד את הסביבה הקולית שדרכה שטו.
ערכה של השיטה טמון בדיוק בפרדוקס הזה: פלטפורמת המחקר נעה לא מעל פני האוקיינוס, אלא בתוכו — יחד עם יצור חי החוצה באופן טבעי עומקים, לחצים ומסות מים שונים. המדע רוכב על הטבע, בלי להפריע לו.
את מי שמעו במעמקים
בהקלטות נשמעו אותות של מיני לווייתנים מגוונים, בעלי שפם ובעלי שיניים – מלווייתנים כחולים אנטארקטיים ענקיים ועד לווייתנים קטנים יותר. בחלק ממערכי הנתונים, החוקרים גילו פעילות ביו-אקוסטית יוצאת דופן.
התפלגותם הגיאוגרפית של הקולות הראתה דפוס הקשור למבנים אוקייניים גדולים:
- לווייתנים כחולים אנטארקטיים נרשמו בתדירות הגבוהה ביותר ליד החזית הפולרית – גבול בלתי נראה שבו מים קרים פולריים פוגשים מים צפוניים חמים יותר;
- לווייתנים גדולי-סנפיר – ליד החזית הסוב-אנטארקטית במגזר ההודי של האוקיינוס הדרומי;
- לווייתני כד – לאורך שינויים משמעותיים בתוואי קרקעית הים במגזר האטלנטי.
חזיתות אינן רק קווים על מפה, אלא גבולות נעים שבהם נפגשים מסות מים בטמפרטורות ומליחות שונות. כאן עולים חומרי הזנה מהמעמקים, ונוצרים ריכוזים צפופים של קריל זעיר ודגים קטנים. אחריהם באים טורפים – ולווייתנים, ויונקים ימיים אחרים. ההקלטות האקוסטיות אפשרו לראשונה לשמוע כיצד יצורים חיים ממקמים את עצמם בארכיטקטורה הבלתי נראית הזו, שנוצרת על ידי הפיזיקה של האוקיינוס.
עם זאת, חשוב לזכור את מגבלת השיטה. קול שזוהה מעיד רק על נוכחות אקוסטית של מין במקום מסוים. הדבר אינו מראה את המספר המדויק של בעלי החיים שהשמיעו קולות, ולא תמיד מאפשר לקבוע את המרחק המדויק למקור. לווייתן אחד המפיק קולות באופן פעיל יכול להשאיר עשרה אותות, בעוד מספר ציידים שקטים יישארו בלתי מזוהים. לכן, פעילות אקוסטית גבוהה אינה תמיד אינדיקציה לריכוז גדול של בעלי חיים.
בעל חיים, צליל וסביבה – שלוש יחידות של הכרה
הידרופון תת-ימי רגיל עונה על שאלה פשוטה: מה נשמע לידי, ברגע זה, במקום הזה?
ביולוגר על פיל ים מוסיף לכל צליל הרבה יותר מידע: המסלול המלא של בעל החיים, עומקו, מהירות תנועתו, טמפרטורת המים, מליחות. החוקרים מקבלים את האפשרות לקשר את קול הלווייתן לקואורדינטות מדויקות, עומק, מאפייני מסת המים והתנהגות בעל החיים הנושא, כמעט בנקודת מרחב-זמן אחת.
זה פותח שאלות חדשות:
- ליד אילו חזיתות אוקייניות לווייתנים שרים וצדים בדרך כלל;
- אילו אזורים בקרקעית הים הם מעדיפים;
- כיצד נוכחותם קשורה למאפיינים ספציפיים של המים – טמפרטורה, מליחות, לחץ;
- כיצד דפוסים אלה עשויים להשתנות כאשר האקלים משנה ללא הרף את תנאי האוקיינוס ומצמצם את הקרח הימי.
כך פיל הים הופך לא רק לפלטפורמה למכשיר. הוא – חוליה מקשרת, גשר בין שכבות ידע מרובות: תנועת יצור חי, פיזיקה בקנה מידה פלנטרי, וקולות של שכניו לבית.
על מה הזכיר לנו האוקיינוס?
כדי להתקרב אל סודו של המרחב העצום, אין האדם צריך לסלול בו נתיב חדש או להקים עמדות קבועות. לעיתים די בכך שילך מתוך כבוד אחר החיים שכבר מכירים את הדרך הזאת והולכים בה אלפי שנים.
פיל הים מחפש מזון, חותר בסנפיריו במים שחורים וקרים. הלווייתן שולח את קולו מבעד למעמקים. זרמים קושרים פינות נידחות של כדור הארץ בחוטים בלתי נראים. המדען לומד לשמוע ולהבחין בקשרים הנרקמים ביניהם.
כל אחד נשאר נאמן לטבעו, אך יחד הם יוצרים מערכת ידע שלמה — דיאלוג חי עם האוקיינוס.
