בדרום ברזיל, באדמות בני השוקלנג במדינת סנטה קטרינה, מתנהלת עבודה שקטה אך רחבת היקף להשבת היער. התושבים המקומיים נטעו במשך כמה שנים כמעט מאה אלף שתילי אראוקריה ברזילאית — עץ שבמאה הקודמת איבד 97 אחוזים מתחום תפוצתו וכיום נמנה עם המינים בסכנת הכחדה חמורה.
האראוקריה (Araucaria angustifolia) היא עץ מחטני מרשים, המסוגל לגדול לגובה של יותר מחמישים מטרים. גזעו הישר וצמרתו הרחבה עיצבו פעם את נוף יערות דרום ברזיל. כיום יערות אלה מקוטעים מאוד, והעץ עצמו הפך לסמל לפגיעותה של מערכת אקולוגית שלמה. אגוזי הפיניאו שהוא מניב משמשים מזון לא רק לבני אדם, אלא גם לפחות לעשרים ושניים מיני בעלי חיים.
עבור בני השוקלנג, האראוקריה אינה רק צמח. על פי המסורת שלהם, מהעץ הזה נוצרה חית המגן, ובלעדיו אי אפשר לספר את סיפור העם. קרל גקראן, מיוזמי הפרויקט, מקשר ישירות בין גורל העץ לגורל תרבותו: כשהעץ הקדוש נעלם, השפה והמסורות נמצאות בסכנה.
הכל התחיל בשנת 2016, כשגקראן נודע על מעמדה של האראוקריה ברשימה האדומה של IUCN. תחילה רצה לגדל עשרה עצים בחלקתו, אך הרעיון סחף במהירות את הקהילה. בשנת 2017 החל פרויקט שיטתי, שעליו אחראי כיום מכון זאג. בעשר שנים ייצר המכון יותר ממאה וארבעים אלף שתילים ונטע אותם בשטח של למעלה מאלף הקטרים בתוך הטריטוריה איבירמה-לה-קלאניו.
העבודה מתבצעת לפי כללים מסורתיים: בעת איסוף הזרעים משאירים לפחות ארבעים אחוזים לחיות הבר, ולפני השתילה עורכים טקסים ו"מדברים" עם הזרעים. במקביל מסירים מינים פולשים — אורן אמריקאי ואקליפטוסים — ומפנים מקום לצמחייה מקומית. בפרויקט משתתפים בין שלושים לשישים מתנדבים, תלוי בעונה.
השטח שבו מתבצע השיקום אינו מוכר עדיין במלואו מבחינה חוקית — תהליך הסימון נמשך כבר שנים. ואולם הנטיעות עצמן הופכות לטיעון בעד הכרה בזכויות הילידים על אדמות אבות. שיקום היער כאן הוא בו זמנית משימה אקולוגית, תרבותית ומשפטית.
כשאנשים מחזירים לעצים את מקומם בנוף, הם מחזירים לעצמם גם חלק מההיסטוריה שלהם ונותנים סיכוי לשרוד לעשרות מינים אחרים.
