תארו לעצמכם: מדענים כמעט מאה שלמה מנסים לברר אם עוד קיים הפרימט הנדיר ביותר, בוחנים רשומות מדעיות ישנות, אוספים מוזיאוניים ועדויות היסטוריות.
ובינתיים מושא חיפושיהם משוטט לו בשלווה גמורה בגנים של השכנים ואף יוצא לפעמים למסע על חוטי החשמל!
סיפור מדהים שכזה התרחש בדיוק באינדונזיה, באי בנגקה, ב-22 באוקטובר.
החוקרים אישרו את קיומו של לוריס איטי מבנגקה — פרימט לילי קטן עם עיניים עגולות ענקיות ופנים מתוקות להפליא.
הידיעות המדעיות האחרונות על בעלי חיים אלה היו עוד משנות ה-1930. כמעט מאה שנה הם נותרו כמעט בלתי נראים למדע!
והנה התברר שהחיות הנדירות כלל אינן חייבות להסתתר בג'ונגלים בלתי עבירים.
הן מופיעות בגנים של התושבים המקומיים, ליד כבישים ואף על קווי החשמל.
כלומר, בשעה שהמדענים חיפשו אותם ביערות, ייתכן שהלוריסים ישבו להם בשלווה על הגדר וצפו באנשים שוב ממהרים לאנשהו! 😁
תפקיד חשוב במחקר מילא המרכז האינדונזי להצלת בעלי חיים Alobi. עובדיו סייעו ליותר מ-90 פרימטים כאלה, והמידע שנאסף אפשר למומחים להבין טוב יותר את תפוצתו של המין הנדיר.
מעניין שהלוריסים האיטיים הם יצורים די יוצאי דופן.
הם מנהלים אורח חיים לילי בעיקרו, נעים בזהירות ובמתינות, ועיניהם הענקיות עוזרות להם להתמצא בחושך.
אך יש פרט אחד שאינו מתאים כלל למראם המקסים.
הלוריסים האיטיים הם מן הפרימטים הארסיים הבודדים על פני כדור הארץ!
הם מפרישים הפרשה מיוחדת מבלוטות הכתף, אשר בערבוב עם הרוק עלולה להפוך את נשיכתם לרעילה.
אז מאחורי המראה המתוק מסתתר אופי רציני למדי.
אולי זה אותו מקרה נדיר שבו מתחשק לומר: "איזה קוף מקסים!" — אבל בכל זאת לא כדאי לחבק אותו. 😂
המדהים ביותר הוא שהחזרה של המין הזה לפרסומים מדעיים מזכירה לנו: גם במאה ה-21 נותרו על פני כדור הארץ לא מעט בעלי חיים שאנו יודעים עליהם מעט להפליא.
ולפעמים אין צורך במשלחת לפינות הנידחות ביותר של כדור הארץ כדי להגיע לתגלית מדעית גדולה.
מספיק להסתכל היטב מי מטייל בגן של השכנים!
והשאלה העיקרית מופנית כעת אל הלוריסים עצמם:
״איפה הייתם כל המאה הזאת?״
והם בוודאי ממצמצים בתמיהה בעיניהם הענקיות:
״איך זה איפה? כאן גרנו! אתם אלה שנעלמתם לאנשהו!״ 🐒😂
