כשאבן אפטון יצר את Raspberry Pi, מטרתו לא הייתה לבנות עוד אימפריה טכנולוגית. הוא רצה להחזיר לילדים את העניין בתכנות ולעשות את המחשב לנגיש כל כך, שאפשר יהיה להתנסות בו בחופשיות בלי לחשוש לשבור משהו.
כך נוצר לוח קטן בגודל של כרטיס אשראי בערך. בלי מארז יפה, מסך ענק ומקלדת רגילה — אבל עם היכולת להפוך כמעט לכל דבר.
היום נמכרו כבר יותר מ- 75 מיליון Raspberry Pi. המחשבים הזעירים האלה משמשים לא רק תלמידים וחובבי אלקטרוניקה. הם מפעילים רובוטים, עוקבים אחר מצב גידולים חקלאיים, פועלים בציוד רפואי, במערכות אבטחה, בייצור קטן ואפילו עוזרים להריץ בינה מלאכותית ישירות על המכשירים — בלי חיבור קבוע למרכזי ענן גדולים.
מקום מיוחד בהיסטוריה של Raspberry Pi תופס החינוך. קרן צדקה הקשורה לחברה השקיעה כ- £112 מיליון בתוכניות לימוד. הן כבר הקיפו כ- 2.3 מיליון תלמידים, והכשרה עברו כ- 250 אלף מורים ברחבי העולם.
הרעיון המרכזי של אפטון נשאר כשהיה: הטכנולוגיה צריכה להיות מובנת, נגישה ופתוחה לניסויים. ילד יכול לחבר ללוח הקטן חיישנים ולהרכיב תחנת מזג אוויר. חקלאי — ליצור מערכת לניטור צמחים. רופא — להשתמש בה במכשיר אבחון זול. מהנדס — להפעיל קו ייצור שלם.
Raspberry Pi התגלה כדוגמה נדירה לטכנולוגיה שהתאקלמה בעת ובעונה אחת בכיתה בבית הספר, בסדנה הביתית ובתעשייה רצינית. המחשב הקטן לא ניסה להחליף מכונות גדולות — הוא פשוט חדר למקומות שבהם הן היו יקרות מדי, מורכבות מדי או לא נוחות.
עם זאת, אבן אפטון מתייחס די בשלווה לשיחות על עתיד הבינה המלאכותית. פחות מטריד אותו על-מוח בדיוני שיחליט יום אחד להשתלט על האנושות. איום ממשי יותר בעיניו הם אנשים שיכולים להשתמש בבינה מלאכותית למניפולציות פוליטיות, לשליטה ולהפצת מידע כוזב.
גם בכך מורגשת הפילוסופיה של Raspberry Pi: חשוב פחות כמה עוצמתית הופכת הטכנולוגיה, ויותר — לידיים של מי היא מגיעה ולשם מה משתמשים בה.
הסיפור של Raspberry Pi מוכיח שמהפכה טכנולוגית גדולה לא תמיד דורשת מחשב ענק. לפעמים די בלוח קטן, במחיר נגיש וברעיון לתת למיליוני אנשים את האפשרות ליצור משהו משלהם.
