דרום קוריאה, המדינה שזינוקה הכלכלי במחצית השנייה של המאה העשרים כונה "הנס על נהר ההאן", מתכוננת לזינוק חדש. הפעם — אל תחום הצדק החברתי בעידן האלגוריתמים. בסיאול דנים ברצינות במושג "דיבידנד מהבינה המלאכותית": ברעיון שהרווחים מהבינה המלאכותית צריכים להשתייך לא רק לתאגידים, אלא גם לכל אזרח.
מדוע דווקא קוריאה?
קוריאה היא "חוד החנית" של החזית הטכנולוגית. כאן מרוכזים הענקים סמסונג ו-SK Hynix, השולטים בחלק הארי של השוק העולמי בזיכרון לחישובי בינה מלאכותית. אך ליתרון הזה יש צד שני. דרום קוריאה תופסת את המקום הראשון בעולם בצפיפות הרובוטיזציה (מספר רובוטים לכל 10 000 עובדים) ובמקביל — את המקום האחרון בשיעור הילודה.
השלטון והחברה מבינים: אם מכונות יחליפו בני אדם, וכל הרווח ישקע בכיסי ה"צ'בולים" (הקונגלומרטים המשפחתיים), הפיצוץ החברתי יהיה רק שאלה של זמן.
קול הרחוב: כששבבים יקרים יותר מבני אדם
באפריל 2024 גל של מחאות עובדי סמסונג שטף את קוריאה. אלו לא היו רק דרישות "להעלות את השכר". האיגודים המקצועיים ניסחו לראשונה בבירור את הדרישה ל"נתח מגאות הבינה המלאכותית".
ההיגיון של העובדים פשוט: התאגידים מקבלים סובסידיות של מיליארדים מהמדינה להקמת מפעלים ולפיתוח שבבים. הכסף הזה — הוא המסים של האזרחים. התשתית שעליה נבנה הצלחת הבינה המלאכותית (רשתות אנרגיה, חינוך, לוגיסטיקה) נוצרה במשך עשורים במאמצים של המדינה כולה. משמע, רווח העל מהבינה המלאכותית הוא לא רק הישג של המהנדסים, אלא גם תוצאה של תרומה לאומית.
מבט כן: מציאות או פופוליזם?
למרות העטיפה היפה, "הדיבידנד מהבינה המלאכותית" נמצא עדיין באזור של מערבולת פוליטית.
- שסע פוליטי: הלוביסט הראשי של הרעיון הוא מנהיג האופוזיציה לי צ'ה מיונג. הוא מציע להנהיג "מס על בינה מלאכותית" כדי לממן הכנסה בסיסית אוניברסלית. הממשלה המכהנת נזהרת בינתיים, מחשש לפגוע בכושר התחרות של החברות הקוריאניות במירוץ מול ארצות הברית וסין.
- סיכון כלכלי: מתנגדי הרעיון טוענים כי נטילת 15% מהרווחים (כפי שדורשות האיגודים המקצועיים) תשלול מהחברות את האמצעים ל-R&D (מחקר), מה שבסופו של דבר יוביל לפיגור טכנולוגי.
שורה תחתונה
דרום קוריאה הפכה למדינה הראשונה שבה הדיון על בינה מלאכותית עבר מהמישור של "איך זה עובד" למישור של "למי זה שייך". אם הניסוי יצליח, קוריאה תיצור מודל של "סוציאליזם דיגיטלי", שבו הטכנולוגיה אינה שוללת מאנשים את העתיד אלא מבטיחה אותו. אם הצדדים לא יגיעו להסכמה, הפער בין עילית הבינה המלאכותית לשאר האוכלוסייה עלול להפוך לבלתי ניתן לגישור.
