בסוף אוקטובר פרסמה אוטווה טיוטת כללים למנפיקים של יציבים הצמודים לדולר הקנדי. המסמך ב-Canada Gazette פותח תקופת התייעצות בת 60 ימים ומיועד להיכנס לתוקף בסתיו 2027. החידושים העיקריים הם דרישה לרזרבה של מאה אחוז, פדיון בתוך שלושה ימי עסקים בעמלה שלא תעלה על אחוז אחד ואיסור מוחלט על תשלום תשואה עבור החזקה פשוטה של הטוקן.
מאחורי הניסוחים היבשים עומד ניסיון להגן על המחזיקים הרגילים מפני סיכונים שכבר התגלו בתעשיית הקריפטו. הרזרבות חייבות להיות מופקדות אצל נאמנים קנדיים בחשבונות נפרדים שאינם נגישים לנושים של המנפיק במקרה של פשיטת רגל. המשתמש יוכל להמיר כל היקף של יציבים לפיאט ללא סכום מינימלי, והעמלה המרבית של אחוז אחד נועדה למנוע משיכות יתר בזמן פדיון המוני.
הרגולטור נוקט גישה מחמירה במיוחד כלפי התשואה. אסור למנפיקים לשלם ריבית או לחלוק רווחים עבור עצם החזקת המטבע — אפילו באמצעות צדדים שלישיים. עם זאת, תגמולים עבור עסקאות אמיתיות נותרו מותרים. קו גבול זה מראה שהרשויות רוצות לראות ביציבים כלי תשלום ולא חלופה לפיקדונות שכבר מניבים ריבית.
עבור הקנדים משמעות הדבר היא תנאים צפויים יותר בהעברות ובהחזקה של דולרים דיגיטליים. במקום הבטחות לתשואה גבוהה הם מקבלים ערובה להחזרת כספים מהירה במחיר קבוע. ואולם עבור מנפיקים ופלטפורמות, ההגבלה של אחוז אחד על העמלה והאיסור על תשואה פסיבית עלולים להפחית את האטרקטיביות של המוצר לעומת מקביליו האמריקניים או האירופיים.
בסופו של דבר קנדה בוחרת בדרך של שילוב זהיר של יציבים במערכת הפיננסית המסורתית. הכללים מגנים על המשתמש מפני הפסדים במקרה של קריסת המנפיק, אך בו בזמן מסירים את התמריץ פשוט להחזיק את הטוקן "מתחת לכרית". בטווח הארוך הדבר עשוי להפוך את המטבעות הדיגיטליים לאמינים יותר, אך פחות מעניינים עבור מי שמחפש להרוויח עוד על חסכונותיו.
