העולם הפיזי כפסגת הבריאה

❓שאלה:
הסבירו בבקשה מה המשמעות של «העולם הפיזי הוא תשתית נשיאה לתודעה בכלל». מה עושה התודעה בלי העולם הפיזי? ולמה מישהו צריך לסבול כדי שמישהו אחר לא יתגלם בשלילי, אפשרות אלגנטית יותר היא שאנחנו כבר צריכים ליצור זאת במודע?

❗️תשובה lee:
בלי העולם הפיזי אין «התגבשות של רעיונות». בערך כמו שאתם יכולים לדמיין לעצמכם כיסא בגובה כזה, במבנה כזה, בצבע ובמשקל כאלה… אבל את הכיסא עצמו אין לכם, ולכן אין היכן לשבת. כך גם אתם יכולים לדמיין את עצמכם כנהגים של מכונית מפוארת, אבל אין לכם לא את המכונית ולא רישיון לנהוג בה.

כך גם הלא-פיזי מחזיק בשפע אפשרויות של «איך זה יכול היה להיות», אבל את החוויה עצמה אינו מקבל. ומאחר שאין חוויה, אין גם התפתחות של האירועים הללו למשהו חדש. אם אינכם יודעים מה טעמם של מלפפונים ועגבניות, לעולם לא תמציאו סוג של סלט איתם ואף לא תחשבו שאפשר בכלל להכין סלטים, להגישם, להוסיף אותם למאכלים אחרים.

לפיכך, העולם הפיזי אינו «נפילה» או «מצב לא מפותח» - הוא דווקא פסגת הבריאה. אברהם מכנה אותו «הקצה הקדמי של הבריאה». והאנשים אינם «ראשית התודעה», הם אומני הקצה הקדמי של הבריאה. והגשמת הבריאה עצמה פרושה על פני מיליוני שנים «דרך עלייתן ונפילתן של ציוויליזציות», ואינה מוגבלת לחיים אחדים שבהם חייבים בהכרח להתעלות, אחרת «לא עשית מספיק».

ההיגיון של «לסבול» אינו קיים כאן. אתם מממשים שפע של משימות שלכם «דרך» שפע של חיים שלכם. כאשר בחיים מסוימים משימה מוגשמת, אחרים פשוט אינם צריכים לחזור עליה. בפועל זה עובד כך שלכל מטרה-על שלכם יש פתרון בחיים מסוימים. ואתם, להיפך, מקבלים «גישה בעדיפות» אם תתמקדו בכך. כלומר אחד יוצר פתרון ואחרים יכולים להשתמש בו. ובסופו של דבר כולם יחד יוצרים שפע של כל הפתרונות – כלומר זה הקלה לכולם על חשבון כולם, ולא סבלו של אחד למען אחרים.