התוכנית הפדרלית החדשה לניהול נהר קולורדו מקצצת את אספקת המים לאריזונה ב-27% מדי שנה עד שנת 2028. אלה הגבלות מחייבות שישפיעו בעיקר על פרויקט מרכז אריזונה — מערכת תעלות המובילה מים מהנהר לאזורי פיניקס וטוסון.
רשויות העיר בטוחות: הברזים בבתים לא יתייבשו. פיניקס והעיריות השכנות התכוננו לתרחיש כזה במשך עשורים ויש להן מקורות מים מגוונים.
המאגר העיקרי הוא נהרות סולט וורדה, שכבר מספקים כ-58% מצרכי פיניקס. בנוסף, נעשה שימוש במי תהום ובתשתיות שנבנו בשנים האחרונות, כולל "הצינור היבש" בעלות של 300 מיליון דולר.
חברות פרטיות כמו EPCOR גם הן התכוננו: מערכות הצינורות שלהן מאפשרות חלוקה מחדש של מים בין מקורות, והגישה לחלק מהמים מקולורדו מוגנת באמצעות חכירות ארוכות טווח מקהילות אינדיאניות.
עם זאת, ההסתגלות עולה ביוקר. פרויקטים חדשים — מקידוחים ועד שדרוג מתקני טיהור — דורשים השקעות של מיליארדים. הוצאות אלה בסופו של דבר ייפלו על כתפי הצרכנים.
בגילברט, שם 41% מהמים מגיע מקולורדו, החשבונות כבר עלו בערך פי שניים מאז שנת 2024. עלייה דומה צפויה גם בערים אחרות בעמק.
כמה זמן יצליחו לאזן בין הקיצוצים להוצאות הגדלות?
התוכנית לשנתיים נותנת הפוגה, אבל אחרי שנת 2028 הרשויות הפדרליות שומרות לעצמן את הזכות לקיצוצים עמוקים יותר — עד 40% מהכמויות הנוכחיות לשלוש המדינות התחתונות של האגן. מנהלי המים העירוניים מדגישים: ההחלטות ידועות, אבל יישומן יעלה אפילו יותר.
