בצ'נאי, על המגרש שהוא בית עבור הטניס ההודי, עשתה מאיה רג'שוואראן, בת 17, את מה שאף טניסאית הודית לא הצליחה לעשות כמעט עשור וחצי. היא העפילה לרבע גמר טורניר WTA 250, לאחר שניצחה בשתי מערכות את הפולנייה העולה מהמוקדמות ורוניקה פלקובסקה. זה לא רק ניצחון — זה אות לכך שהבצורת הארוכה ביחידות הנשים סוף סוף מתקרבת לסיומה.
הפעם האחרונה שטניסאית הודית הגיעה לרבע גמר בסבב WTA הייתה בשנת 2012 — אז עשתה זאת סניה מירזה בטורניר בפאטאיה. מאז עבר הטניס הנשי ההודי תקופה מורכבת: חוסר בתשתיות, הזדמנויות מוגבלות לשחקניות צעירות ודומיננטיות של משחק הזוגות. מאיה, המדורגת במקום 669, נכנסה להגרלה הראשית בזכות כרטיס חופשי וכבר בסיבוב הראשון ניצחה בהפתעה את המדורגת השמינית קטאז'ינה קאווה.
הניצחון על פלקובסקה היה המשך הגיוני. מאיה הפגינה אופי: במערכה הראשונה פיגרה 2:4 וחזרה, ובשנייה הביאה את הדבר לניצחון בביטחון בנקודת המשחק השלישית. הסגנון שלה — משחק אגרסיבי עם מגוון חבטות — כבר עכשיו מייחד אותה בין בנות גילה. לפניה ממתין משחק נגד האמריקאית רובין מונטגומרי, וזה יהיה המבחן הרציני הבא.
מאחורי ההצלחה הזו עומדים לא רק כישרון אלא גם שינויים מערכתיים. בשנים האחרונות גדל בהודו מספר האקדמיות והטורנירים בדרג נמוך, ושחקניות צעירות זוכות ליותר הזדמנויות בזירה הבינלאומית. מאיה כבר הספיקה לזכות בתואר הראשון שלה ב-W35 ולשבור את שיאה של מירזה כזוכה ההודית הצעירה ביותר בטורניר כזה. המסלול שלה מראה שגם עם דירוג צנוע אפשר לקרוא תיגר על יריבות מנוסות יותר.
עם זאת, עוד עבודה רבה לפנינו. הטניס ההודי זקוק לא רק לכישרונות בודדים אלא גם למערכת אימונים יציבה, לתמיכת נותני חסות ולתשומת לב לצד המנטלי של המשחק. רבע גמר אחד לא ישנה הכול בן לילה, אבל הוא נותן תקווה שהדור הבא כבר לא יצטרך להמתין 14 שנים.
עבור הספורט ההודי זהו רגע שבו טורניר ביתי הופך לנקודת מוצא. מאיה לא רק העפילה לרבע הגמר — היא הזכירה שבמדינה עם מיליארד תושבים הטניס יכול שוב להיות מקור לגאווה לאומית.
