במוצאי שבת ב-BMO Field בטורונטו פתחה נבחרת קנדה בכדורגל מחזור ארבע-שנתי חדש לא במשחק יפה, אלא בניצחון קשוח. התוצאה 1:0 לטובת המארחים על צ'ילה נראית צנועה, אך מאחוריה עומד יותר מאשר שער בודד של ג'ונתן דייוויד בדקה ה-12.
המשחק היה הראשון לאחר הדחתה של קנדה בידי מרוקו ב-1/8 של גמר המונדיאל הביתי-2026. נבחרתו של ג'סי מארש שבה למגרש שעליו חגגה רק שלושה חודשים קודם לכן הישגים היסטוריים, ומיד הראתה: בכוונתה לבנות את העתיד על אותו יסוד — משמעת, מאבק פיזי ועזרה הדדית.
צ'ילה, שלא העפילה למונדיאל ומדורגת במקום ה-49 בדירוג פיפ"א, כבר בדקה ה-35 נותרה בעשרה שחקנים לאחר הרחקתו של לוקאס ספדה על מכה בפניו של ריצ'י לָארְיֶה. בדקה ה-50 קיבל הקפטן גבריאל סואסו כרטיס צהוב שני והותיר את קבוצתו בתשעה שחקנים. הקנדים לא מיהרו להאיץ את האירועים, אלא פשוט שלטו במהלך המפגש, ושמרו על שערם מכל פגע הודות לדֵיין סנט-קלר.
גוון מיוחד קיבל הניצחון בזכות מחוותו של דייוויד: לאחר השער ניגש לקו הצד והרים את חולצתו של דרק קורנליוס — חברו הקרוב, שנפצע קשה בירך באימון יום קודם לכן. רגעים דומים כבר אירעו בעבר בנבחרת: ניית'ן סאליבה עשה אותו דבר לזכרו של איסמאעל קונה. זוהי לא רק מחווה — זהו אות לכך שבכדורגל הקנדי מעריכים לא רק תוצאה, אלא גם אנשים.
המרכיב הפיזי של המשחק הזכיר יותר הוקי או אפילו לחימה משולבת: עימותים קשוחים, רגליים גבוהות, הרחקות. הקנדים, לדברי הקשר מתייה שואנייה, אוהבים משחקים כאלה ומצפים להם. בהמשך ממתינים משחקים נגד פרו וארצות הברית, שבהם שוב תועיל עמידות מסוג זה.
הניצחון הזה אינו רק נקודה בסטטיסטיקה. הוא מראה כיצד מתכוונת קנדה להתקדם לקראת המונדיאל-2030: דרך עקשנות, כבוד לשלה ונכונות לשחק קשוח כשצריך. הצעד הבא — מונטריאול ומבחן אופי חדש.
