ספרד, מדינה שבה הכדורגל הפך מזמן לדת לאומית, שכתבה פתאום את היסטוריית הקריקט. הנבחרת, שעד לא מזמן נחשבה לאנדרדוג, השיגה את ניצחונה ה-21 ברציפות במשחקים בינלאומיים, ובכך שברה את שיא אוסטרליה מ-2003. אין מדובר רק בסדרת תוצאות — זהו אות לכך שהקריקט פורץ אל מחוץ לגבולות המעצמות המסורתיות.
הכל התחיל לפני שלוש שנים עם ניצחון על האי מאן. מאז, הספרדים גברו על נבחרות כמו ג'רזי, קרואטיה, צ'כיה, יוון ופינלנד. ההצלחה האחרונה — תבוסת פינלנד ב-132 ראנים במוקדמות ה-T20 World Cup 2028 — הפכה לניצחון ה-21 ברציפות. לפי נתוני ה-ICC, ספרד מדורגת במקום ה-28 בדירוג ה-T20, אך יחד עם זאת נותרת בלתי מנוצחת בפורמט זה כבר שלוש שנים.
השיא האוסטרלי מ-2003 תחת הנהגתו של ריקי פונטינג כלל 17 ניצחונות ב-ODI ושלושה משחקי טסט נגד איי הודו המערבית. הספרדים, לעומת זאת, השיגו את שלהם בפורמט T20, שבו התחרות צומחת בקצב המהיר ביותר. ב-50 משחקים מ-2019 הם ניצחו ב-41, והפסידו שמונה פעמים בלבד. יציבות כזו בקרב מדינה נלווית נראית כמעט בלתי נתפסת.
הסוד אינו טמון בכישרונות ברמה עולמית, אלא בעבודה מערכתית. ספרד משקיעה בתשתיות ובתוכניות נוער, ומושכת שחקנים עם ניסיון מענפי ספורט אחרים. הדבר מזכיר כיצד בחברה רגילה מחלקה קטנה יכולה לעקוף ענקיות בזכות ארגון מדויק ומוטיבציה, ולא בזכות תקציב.
עבור ענף הקריקט, המשמעות היא האצה של הגלובליזציה. מעצמות מסורתיות כמו אוסטרליה ואנגליה כבר אינן יכולות להסתמך על מונופול. הופעתן של סדרות כאלו אצל נבחרות מאירופה ומאפריקה משנה את טורנירי המוקדמות ומאלצת את ה-ICC לבחון מחדש את פורמטי ההתרחבות.
הצלחתה של ספרד מראה כי בספורט, התמדה ואסטרטגיה נכונה מסוגלות להפוך את ההיררכיה מהר יותר מכפי שצופים המומחים. הלקח העיקרי הוא שגם בתחום שבו למדינה אין שורשים היסטוריים, ניתן ליצור מודל צמיחה יציב שמעניק השראה לאומות נלווית אחרות.
