במקום תערוכה גדולה אחת כל שלוש שנים, הפרויקט באזור מפרץ גואנגדונג — הונג קונג — מקאו נפרש כרצף של שלושה שלבים שנתיים. בשנת 2026 הוא בוחן כיצד יחסי הגומלין בין האדם, הטבע והטכנולוגיה פותחים אפשרויות חדשות ומשנים את תפיסתנו את המציאות.
ב-23 באוקטובר 2026 נפתחה במוזיאון של האקדמיה לאמנויות יפות בגואנגג'ואו התערוכה «悬置的生成» — «היווצרות תלויה», השלב השני של הפרויקט התלת-שנתי «הטריאנלה לאמנות וטכנולוגיה של מפרץ גואנגדונג». התצוגה מאגדת 11 קבוצות עבודות מסין וממדינות אחרות. מיצבים אינטראקטיביים, רובוטים, אלגוריתמים וטכנולוגיות למידת מכונה הופכים לאמצעי חקירה של עולם שבו האדם, הטבע והמערכות הדיגיטליות פועלים זה על זה ביתר ויתר קרבה ומשפיעים זה על זה.
«זרם התערוכות»: שלושה שלבים של תוכנית אחת
במקום הפורמט המקובל, שבו תערוכה גדולה נערכת אחת לשלוש שנים, המארגנים נוקטים אסטרטגיית «זרם תערוכות»: שלושה שלבים נושאיים מתחלפים מדי שנה, בשנים 2025, 2026 ו-2027. כל אחד מוקדש להיבט נפרד של היחסים בין האדם, הסביבה והטכנולוגיה. יחד הם מצטרפים לחקירה רציפה — מקשרים הדדיים לאינטראקציה, ומשם לתפיסה.
2025 — קשרים הדדיים. השלב הראשון, «מים מלוחים, מערבולות ונופים אלגוריתמיים», חקר את ההצטלבויות של מים, נתונים, גוף, גאוגרפיה וזיכרון תרבותי. תופעות טבע, חוויה אנושית ותהליכים דיגיטליים נבחנו כחלקים של סביבה משותפת, שבה שינויים ביסוד אחד משתקפים באחרים.
2026 — אינטראקציה. התערוכה הנוכחית «היווצרות תלויה» פונה ליחסי האדם עם הטכנולוגיה: מרובוטים והתקנים אינטראקטיביים ועד אלגוריתמים שמעבדים מידע ומשפיעים על הסביבה הדיגיטלית. מה קורה כאשר הטכנולוגיה חדלה להיות רק כלי בידי האדם והופכת למשתתף פעיל באינטראקציה? כיצד משתנים מעשינו, החלטותינו ותחושותינו בתגובה לתגובותיה? האמנים חוקרים שאלות אלה דרך מצבים של המתנה, השהיה ואי-ודאות — רגעים שבהם מהלך האינטראקציה המוכר מופר ועשויים להיווצר דרכי קשר חדשות.
2027 — תפיסה. השלב הבא, «弥漫的感知», ימשיך את החקירה של תפיסה, תבונה ותודעה. הוא יפנה לאופן שבו הטכנולוגיה משנה את דרכי ההרגשה, ההבנה וההכרה של העולם, וכן את התפיסות בדבר הגבולות בין האדם, המכונה והסביבה.
כאשר האינטראקציה הופכת למקור של חדש
בתצוגה הנוכחית נפרשת חקירת האינטראקציה בשלושה מדורים: «הגוף המושהה», «הגוף בסף» ו«תפיסה תלויה». את כולם מאחדת תשומת הלב למצבי מעבר, שבהם היחסים המוכרים בין האדם לטכנולוגיה משתנים, ותוצאת האינטראקציה אינה תמיד ניתנת לחיזוי.
השהיה או תגובה בלתי צפויה של מערכת דיגיטלית חשובות כאן לא כשלעצמן. הן מאפשרות לראות כיצד האדם מסתגל לתנאים חדשים, כיצד מעשיו משפיעים על פעולת המערכת וכיצד בתגובה משתנה חווייתו שלו. האינטראקציה הופכת לדרך לחקור את הלא-נודע: לא רק לבחון את אפשרויות הטכנולוגיה, אלא גם לגלות צורות חדשות של תפיסה, התנהגות וקשר עם העולם הסובב.
אמנות כמרחב של העתיד הטכנולוגי
הטריאנלה נועדה לשמש זירה ארוכת טווח בצומת של אמנות, מדע, חינוך ותעשייה באזור מפרץ גואנגדונג — הונג קונג — מקאו. פורמט «זרם התערוכות» מאפשר לבחון את השינויים הטכנולוגיים ברצף: לא להסתפק בהצגת התקנים חדשים, אלא לחקור כיצד הם משפיעים על האדם, החברה והטבע.
הפרויקט יוצר תנאים לדיאלוג בין אמנים, מהנדסים וחוקרים. האמנות כאן אינה רק מציגה התקנים חדשים או מאיירת הישגים מדעיים. היא מסייעת לחקור קשרים שבדרך כלל נותרים בלתי נראים, להעלות שאלות על העתיד האפשרי ולהציג דרכים חלופיות לאינטראקציה עם טכנולוגיות.
שלושת שלבי הפרויקט מצטרפים לקו אחד: להבין כיצד בנויים הקשרים ההדדיים; לחקור מה נולד בתהליך האינטראקציה; לראות כיצד כל זה משנה את תפיסתנו את העולם. בדיוק בכך טמונה אחת הרעיונות המרכזיים של הטריאנלה: העתיד הטכנולוגי מתעצב לא רק הודות להמצאות חדשות, אלא גם דרך היחסים הנוצרים בין האדם, הטבע והמערכות שיצר.
