באמצע ספטמבר 2026 שוב חגו אלפי עגורים אפורים מעל החופים האדומים של ביצות המלח אֶרלוֹנְטָאוֹ בנפת ג'נלאי שבמחוז ג'ילין. זה אינו רק מחזה שנתי, אלא אות: המאמצים לשיקום הקרקעות הלחות מניבים תוצאה מורגשת.
לפי נתוני צופים מקומיים, בעדרי העגורים האפורים — יותר משלושת אלפים פרטים — הופיעו ארבעה עגורים לבנים ושניים לבני-ראש. בקרבתם ניזונות עופות המים המקומיות: אווזים, ברווזים, כפנים לבנים ואנפות לבנות גדולות. בולט במיוחד הגידול במספר החסידה המזרח-אסייתית: תועדו יותר ממאה ציפורים, וזה יותר מאשר בשנים קודמות.
את ג'נלאי מכנים זה מכבר "בית העגורים הלבנים". כאן עובר קטע חשוב של נתיב הנדידה המזרח-אסייתי-אוסטרלי. הביצות מוֹמוֹגֶה ואֶרלוֹנְטָאוֹ משמשות לציפורים מעין "תחנת דלק": שפע של דגים, חסילונים וצמחיית מים מאפשר להם לצבור כוח לפני הנדידה הארוכה דרומה.
בחמש השנים האחרונות, הודות להגנה ולשיקום שיטתיים של הביצות, עלה המספר הכולל של הציפורים העוצרות כאן מ-100–150 אלף ל-250 אלף, והמגוון המינים — מ-298 ל-315 מינים. נתונים אלה מעידים לא על תנופה מקרית, אלא על חזרתה ההדרגתית של המערכת האקולוגית לאיזון.
בציפורים עוקבים לא רק מומחים, אלא גם מתנדבים מקומיים. משפחתו של מאו שְׁיוּ סובבת מדי יום פעמיים את הגדות, מגרשת ציידים לא חוקיים ומפנה אשפה. עבודתם היא חלק מרשת גדולה שהופכת את החנייה לבטוחה עבור אלפי מטיילים מכונפים.
כשאדם מפסיק להרוס ומתחיל לשקם, הטבע מגיב לא מיד, אך בביטחון. בג'נלאי זה כבר נראה לעין בלתי מזוינת.
