בפאתי סולפורד, מכרה פחם פתוח לשעבר מכוסה כעת באחו ובשטחי ביצה, שבהם רועות פרות ארוכות-קרניים, ומעליהן מרחפים עפרוניים וקניות. תושבים מקומיים, שרבים מהם לא עזבו את השכונה בעבר, יכולים כעת להגיע תוך דקות ספורות לשמורה הזו ולשמוע את שירת הציפורים או לראות צמחים נדירים.
מחקרים מראים שלחלק ניכר מתושבי הערים אין גישה לפארקים, ליערות או למקווי מים במרחק הליכה של 15 דקות מהבית. בעוד שהזמן שנמצאים בטבע, על פי נתוני תצפיות, משפר באופן ניכר את ההרגשה ומפחית מתח. קמפיינים ליצירת אזורים ירוקים "פראיים" ממש בשכונות המגורים צוברים תאוצה ברחבי בריטניה — ממנצ'סטר רבתי ועד צפון לונדון.
בשמורת קטאקר, שהוקמה על חורבות של שממה תעשייתית, שיקם קרן חיות הבר של לנקשייר אחו, בריכות ומרעה. לכאן שבו הקורא האפור, הסיקסק, העפרוני/הפיפיון והזהבון, וכן קוצן הצבעים הנדיר, שנעלם כמעט לחלוטין מהאזור. מיקומה על גבול שכונות המגורים והאזורים התעשייתיים הופך את השמורה לנגישה למי שמעולם לא נסע לשמורות מרוחקות.
בטוטנהאם, התושבים עצמם לקחו על עצמם את השינוי של פארק לורדשיפ-רקריישן-גראונד. עוד בשנת 2001 היה זה מקום נטוש ומסוכן עם מבנים הרוסים ומגוון מינים מינימלי. כיום, הודות להשקעה של שבעה מיליון ליש"ט והניהול המשותף עם מועצת הרובע, צמחו כאן חורשות, אחו, מטע פירות, אזורים לגידול מזון ונחל משוקם. הפארק קיבל מעמד של אתר חשוב לשימור הטבע.
פרויקטים כאלה מראים שאפילו חלקות אדמה קטנות ו"לא מרשימות" יכולות להפוך לחלק ממערכת אקולוגית עירונית אחת. כשהטבע נמצא ממש מעבר לפינה, לילדים ולמבוגרים יש הזדמנות לצפות מדי יום בציפורים, בחרקים ובצמחים, ולעצב קשר יציב עם העולם שסביבם. זה לא רק ייפוי ירוק — זהו החזרתם של תהליכים חיים לתוך מרקם העיר.
פדרציית קרנות חיות הבר והקואליציה של ארגוני הגינון קוראות לממשלה להכיר בעצים, בגנים ובפארקים כתשתית של ממש, הדורשת מימון ארוך טווח. בלי תמיכה מערכתית, הגישה לטבע עלולה להישאר זכות שמורה למי שיכול להרשות לעצמו נסיעות מחוץ לעיר.
כשמרחבים ירוקים עשירים בחיות בר מופיעים ממש ליד הבית, הערים מפסיקות להיות רק מבוכים מבטון ומתחילות לנשום יחד עם כוכב הלכת החי.
