בדיוויזיית היערות של אינדור תועדו מקרי תקיפה של נמרים על בקר במשך שבע שנים רצופות. התברר כי התקריות אינן מפוזרות באופן אחיד על פני כל השטח, אלא מרוכזות בכמה 'נקודות חמות' חוזרות ונשנות.
לפי נתוני ההערכה הלאומית של 2024, בהודו חיים כ-13 874 נמרים. עם זאת, מספרם הכולל של בעלי החיים אינו מסייע רבות בחיזוי המקום המדויק שבו תתרחש התקרית הבאה. נמרים מסתגלים בקלות לנופים חקלאיים ולשולי יישובים, ולכן המפתח לניהול הקונפליקט אינו טמון בקנה מידה ארצי, אלא במיקומים ספציפיים.
ניתוח של רישומי הפיצויים בגין בקר שנטרף באינדור העלה כי 172 'תאים חמים' בעלי מובהקות סטטיסטית משתרעים על פני 22 אחוזים בלבד משטח היער. יתרה מכך, בתאים רבים תועדו תקיפות במשך חמש שנים רצופות או יותר. אזורים חוזרים אלו נמצאים לרוב בגבול שבין היער לשדות, או סביב מובלעות קטנות של משקים אנושיים.
תמונה דומה נצפית גם באזורים אחרים - מג'ונאר במהרשטרה ועד סביבות קורבט. בכל מקרה, הסכסוכים מרוכזים במטעי תה מסוימים, בשדות מושקים או בשולי יער, ולא מתפזרים באופן שווה. משמעות הדבר היא שתוכנית פעולה לאומית אחידה אינה יעילה.
הפתרון הוא בניהול שיטתי של רישומים דיגיטליים עם קואורדינטות GPS. נתונים כאלה מאפשרים לבנות מפות של נקודות חמות ולכוון משאבים בדיוק למקום שבו הם נחוצים: לחזק גדרות, להתאים סיורים ולבצע עבודה ממוקדת עם התושבים המקומיים. פיזור אמצעים יקרים על פני כל הדיוויזיה אינו הגיוני.
טכנולוגיות כמו רחפנים תרמיים גם הן שימושיות, אך רק כתוספת להבנת דפוסים מקומיים. העיקר הוא להפסיק להגיב לכל מקרה בנפרד ולהתחיל לנהל סיכונים חוזרים ברמה של נופים ספציפיים.
כאשר נתונים על סכסוכים יהפכו לבסיס להחלטות ממוקדות, נמרים ואנשים יוכלו לחלוק מרחב עם פחות נזק לשני הצדדים.
