האם אפשר לחוות מצב הדומה לחוויה פסיכדלית ללא אל.אס.די, פסילוציבין וללא כל חומרים?
בשנת 2026 תיארו נוירוביולוגים מארגנטינה מקרה נדיר של אישה המסוגלת להיכנס מרצונה למצב תודעה יוצא דופן — עם דימויים גיאומטריים בהירים, שינוי בתחושת הגוף, היחלשות של תחושת ה"אני" הרגילה וחוויה של אחדות עם העולם הסובב.
החוקרים ערכו עימה 20 מפגשי דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI) וגילו שמצב זה לווה בארגון מחדש יציב וניתן לשחזור של פעילות המוח.
המעניין ביותר היה שבפסיכדליים קלאסיים כמו אל.אס.די או פסילוציבין, פעילות המוח הופכת לעיתים קרובות למגוונת יותר: האנטרופיה של האותות עולה, הרשתות הרגילות מתחילות לתקשר בצורה פחות נוקשה, והדינמיקה של המוח הופכת לפחות צפויה.
כאן קרה כמעט ההפך. כשהמשתתפת נכנסה למצב יוצא הדופן, האנטרופיה של אות BOLD ירדה. עם זאת, המורכבות הסטטיסטית של פעילות המוח עלתה.
במילים אחרות, המוח לא הפך לכאוטי יותר, אלא למאורגן יותר — אף שהחוויה הסובייקטיבית הפכה לעשירה במיוחד.
במקביל, השתנה הקשר בין רשתות עצביות גדולות. אזורי הראייה קיימו אינטראקציה חלשה יותר עם חלק מהמערכות הסנסוריות והמוטוריות, בעוד שחלק מרשתות הקשב הפנימי, המשמעות וההתייחסות העצמית ארגנו מחדש את קשריהן.
מעניין במיוחד היה המעבר עצמו. בתחילה, הארגון העצבי הפך זמנית לפחות יציב, כאילו המוח עוזב את מצב הפעולה הרגיל שלו. לאחר מכן נוצרה תצורה חדשה יציבה יחסית. התוצאה הייתה מעין מעבר בין שני מצבי תודעה.
זה חשוב מכיוון שמצבי תודעה משתנים בדרך כלל קשים לחקר. מדיטציה, טראנס, חוויות מיסטיות עמוקות או חוויה פסיכדלית משתנים מאוד מאדם לאדם וקשה לשחזרם לפי פקודה. כאן, לעומת זאת, ניתן היה לעורר את המצב מרצון ולחזור עליו פעמים רבות בתוך הסורק.
מסיבה זו, המחקר מספק הזדמנות נדירה לצפות לא רק בחוויה יוצאת דופן, אלא בתהליך עצמו של מעבר המוח ממצב יציב אחד למשנהו.
עם זאת, המשמעות המעשית של העבודה עשויה להיות רחבה הרבה יותר מהמקרה יוצא הדופן עצמו. מחקרים כאלה יכולים לסייע להבין טוב יותר כיצד משתנה הארגון המוחי אצל מטופלים עם הפרעות תודעה ומדוע חוויה סובייקטיבית יכולה להישמר גם כאשר פעילות הרשתות העצביות משתנה מאוד.
כיוון מבטיח נוסף הוא שיטות טיפול לא תרופתיות בחרדה ודיכאון. אם יתברר שניתן לעורר באופן מהימן מצבי תודעה משתנים מסוימים ללא חומרים, אז בעתיד אולי ניתן יהיה להפריד את ההשפעה הטיפולית מהחומר הפרמקולוגי עצמו. אז מה שחשוב יהיה לא רק איזה חומר מעורר את המצב, אלא גם התצורה עצמה של החוויה המודעת שאליה נכנס האדם.
נותרו שאלות רבות. על המדענים לקשר רגעים ספציפיים של החוויה הסובייקטיבית לדינמיקה של הרשתות העצביות, להבין מדוע במקרה זה האנטרופיה ירדה במקום לעלות כצפוי, ולברר עד כמה היכולת להיכנס מרצון למצבים כאלה נפוצה בקרב בני אדם.
המחקר מבוסס על אדם אחד בלבד. הוא אינו מוכיח שכל אחד יכול ללמוד להיכנס למצב כזה, ואינו אומר שהחוויה שקולה לחלוטין לפעולת הפסיכדליים.
אבל הוא מראה משהו חשוב: המוח מסוגל ליצור צורות יוצאות דופן ביותר של חוויה סובייקטיבית ללא השפעה כימית חיצונית — פשוט על ידי שינוי הארגון הרשתי שלו.
ואחד הרעיונות המסקרנים ביותר כאן הוא שעושר החוויה המודעת אינו דורש בהכרח כאוס עצבי גדול יותר. התודעה יכולה להפוך ליוצאת דופן יותר דווקא כאשר המוח הופך למאורגן יותר.
עבודתם של פבלו ברטלפלד, גבריאל דלה בלה ועמיתיהם אינה נותנת תשובה סופית לשאלת טבעם של מצבי תודעה משתנים. אבל היא פותחת עוד דלת להבנת עד כמה יכולה להיות גמישה הארכיטקטורה עצמה של התודעה האנושית.
