❓שאלה:
אמרתם שכדי להתגלם דרוש אגו. האם לאחר החיים לא נותרת לתודעה האופציה לקבל גרסה אחרת של גוף, הרי איך עוד ניתן לצפות בחיים? האם לאלו שהתפתחו מספיק יש אפשרות לבחור את החיים הבאים בצורה מודעת יותר? האם זה אומר שגם בתנאים ההם קיים סוג של אגו? מה לגבי מרחבים לא-פיזיים? האם לא כל עמדה שבה קיימת הבחנה דורשת נקודת "אני-לא-אני", גם אם בשכבה אחרת קיימת תפיסה של "הכל אחד"?
❗️תשובה:
האגו הוא מנגנון הרכבת האישיות. מנגנון שבתוכו האישיות עצמה מופיעה.
האנלוגיה זהה להרכבת מכונית משרטוט ומחלקי חילוף.
הנשמה יכולה להמציא אישיויות כרצונה, בדיוק כפי שמהנדס ממציא מכוניות.
אבל כדי לנסוע, דרושה מכונית ממשית. כדי להתגלם – דרוש אגו ממשי.
זוהי משימתו.
ובהמשך, לאגו יש מסלול אבולוציוני משלו – להגיע למצב שבו הוא אינו בונה עוד מגבלות. זהו כבר "אגו מתקדם" – גבולותיו דקים כל כך שהנשמה "מביטה דרך האגו". המצב הקיצוני של הצורה הפיזית הוא אגו שמסר לחלוטין את "שלט הפיקוד" לאני העליון. המונח "אני עליון" הוא חלק ממוקד של הנשמה בתוך "דמות האישיות". ככל שיש בזה יותר מהעליון, כך נותר פחות מהפיזי.
ההיגיון הכללי הוא שפיזיקה היא דרך לחיתוך תדרי תפיסה בטווח מסוים. הרחיבו את הטווח, וזהו... – יצאתם מהתפיסה הפיזית.
שלב "עידון הגבולות" קשור להרחבת הטווח כך שאתם כבר משווים את עצמכם לקולקטיב "אני זה אנחנו", כשהנכם מודעים לעצמכם גם כיחידה וגם כקולקטיב במידה שווה. אבל זהו כבר השלב הבא של המשחק. שם מתחיל השדה הלא-פיזי ועוד דברים רבים אחרים.
