❓שאלה:
אתה כותב שהיבט הצופה שבנו מבחין (מיקוד, קשב, תחושה), אך ישנם גם כאלה האומרים כי יכולת ההבחנה שלנו נעלמת לאחר המוות, אלא אם כן עבדנו במיוחד בכיוון זה. דבר זה הופך את עצם יכולת ההבחנה לתלויה בשכל הפיזי, ובהתפתחות האדם – להעברתה לשכל מסדר אחר. זה עולה בקנה אחד עם דבריך: "אחרת יאבד הניסיון של חיים שלמים ככוונה אחת שנוצרה עוד לפני ההתגשמות". אם כך, אולי הצופה אינו מבחין, אלא מודע?
❗️תשובת לי:
אינני מברך על משחק במונחים, שכן הדבר עלול להוביל להתרחקות מבהירות הפרספקטיבה לעבר פיצול לפרטים.
יכולים להיות לך קשרים סמנטיים משלך למילים שונות, ולאדם אחר – קשרים משלו. ואז ניתן לדייק בפרטים במשך שנים.
לכן כאן מספיק להשמיע את ההגדרות עצמן. אם אתם מקבלים אותן, אזי השאלה סגורה; אם לא, הרי שזו שאלה אחרת – סמנטיקה, בלשנות או משהו פילוסופי.
תצפית – האפשרות לקבע אירוע.
מודעות – האפשרות להחיל משמעויות על עצמך.
כל הלבשה של משמעות אחרת על הצופה, מלבד קיבוע (תצפית), משנה את האפשרות הזו לאחרת – זו כבר תהיה מילה אחרת, מונח אחר.
