❓שאלה:
»הסיבה לעזיבה, למעשה, היא אחת – האדם יצר נפח עצמי גדול מדי מכדי שהגוף יוכל להתאים לו. ‚הבלון התנפח כל כך עד שהתפוצץ'.« - (ג) מתוך https://t.me/lee_vibrations/9494
אנא הסבירו מה כוונתכם, מה זה אומר?! נפח עצמי גדול מדי – האם מדובר בהיקף? בעומק? ברוחב?
❗️תשובת lee:
אתם יוצרים חיים לא כדי »לחיות עוד קצת«, אלא למען מטרות כלשהן משלכם, העולות על ההבנה הליניארית של האגו (לצבור רכוש, למלא את הבטן, להמשיך את השושלת, לקטוע שושלת אחרת, להמשיך את מפעלם של אנשי מעש, לזכות בזכות לחיות, לזכות באנדרטה… – אלה דברים אבסורדיים עבור הנשמה האינסופית). האם אתם מסכימים עם זה?
אם כן, אתם כנשמה יוצרים גלגול עם מטרות משלכם.
אך כאן אתם כאישיות ממציאים את כל הבטנים האלה, האנדרטאות, המדליות, הכסף, היאכטות, ההרמונות עם ואסיה ופטיה, להונות צוענים, לגדל אפרוחים, לכתוב סימפוניה, לירוק על הקרחת של עובר אורח, לקפוץ במצנח… משאלות אינסופיות בתחושות המגוונות ביותר.
במקום הזה נזכור מאה שלושים אלף שאלות-ספקות »האם יש לי רצון חופשי?«…
יש.
כל מה שהמצאתם יתגשם. כל משאלותיכם כפופות להתגשמות לפי עצם ההיגיון של פעולת היקום. כולן, עד האחרונה. הכול נרשם והכול נכלל בזרם ההגשמה. לא תמיד באופן מילולי, אך בתחושה – בדיוק מושלם.
אם כן, החלקים האלה שלכם חייבים להתגשם, אך לא תמיד אתם מוכנים לכך. נאמר כך – כמעט כל בני האדם יוצרים צונאמי שלם של משאלות במהלך חייהם, אך את רובן (99%) הם אוסרים על עצמם להגשים (אני לא יכול, אני לא יודע איך, אני לא ראוי, מאוחר מדי, כך לא עושים, אנשים לא יעריכו, בושה, לא אעמוד בזה, אני לא יודע איך…).
דווקא האנרגיה הזאת של המשאלות מגיעה לנקודה קריטית, ואז מגיעה החלטת הנשמה – »איננו מגשימים כאן דבר נוסף, הגיע הזמן לנוע לגלגול אחר«. מבחינה טכנית – המשאלות »מתחו« כל כך את אנרגיות היצירה, עד שהאנרגיות עצמן כבר שאפו לגלגול אחר.
זו התשובה לשאלתכם, אך לא תיאור אותו חלק של ההחלטה שבו שירות לזולת נכלל במשוואה. כלומר, מבחינה טכנית האנרגיה תמיד מושכת אל מעבר לחיים אחת, אך ההיגיון של היווצרות האנרגיות האלה יכול להיות שונה, וכך גם הסיבות לחסימת הגשמת המשאלות.
