ב-27 בספטמבר 2026 הודיע דונלד טראמפ על מינויו של לאנס שרויאר לתפקיד מנהל ICE. בפוסט ב-Truth Social הדגיש הנשיא את ניסיונו של שרויאר בן 29 השנים ברשויות אכיפת החוק של אוקלהומה ואת שירותו בחיל הנחתים, וכינה אותו "פטריוט" בעל ניסיון "לכלוא את הגרועים שבגרועים".
שרויאר כבר מכהן כיועץ בכיר לשר לביטחון המולדת מרקוויין מאלין, ומפקח על התיאום עם רשויות אכיפת החוק המקומיות בתוכניות 287(g). אין זה בחירה מקרית: מאלין, שאף הוא מאוקלהומה, מקדם באופן פעיל את מועמדותו, ו-ICE זקוק מזה זמן רב למנהל מאושר על ידי הסנאט — האחרון מסוג זה לא היה מאז ימי אובמה.
טראמפ ממנה באופן עקבי לתפקידי ההגירה המרכזיים אנשים בעלי ניסיון בשטח ולא ביורוקרטים מקצועיים. שרויאר השתתף במבצעי גירושים ובשיתוף פעולה עם השריפים המקומיים — בדיוק מה שנדרש לקמפיין גירוש רחב היקף. המוניטין שלו בקרב בעלי הברית הוא של מבצע אמין; המבקרים מצביעים על סגנון נוקשה, אך העובדות מאששות את ההתמקדות בעבודה המבצעית.
המינוי מאשר דפוס מבוסס: טראמפ מעדיף אנשי אכיפת חוק נאמנים ממדינות "אדומות", המסוגלים להפעיל במהירות את מנגנוני הגירושים. אין זו סטייה, אלא המשך הגיוני של קו מדיניות שבו העדיפות היא התוצאה בשטח ולא התקינות הפוליטית.
כמו בשחמט, כאשר המלך מציב על הלוח כלי שכבר מכיר את כל מהלכיו של היריב: שרויאר אינו טירון במערכת, הוא כבר נמצא בתוכה ומבין כיצד לגרום ל-287(g) לעבוד ברמה הפדרלית.
בחירתו של שרויאר מלמדת שעבור טראמפ ICE אינה רק סוכנות, אלא כלי הדורש אדם שכבר הוכיח את יכולתו לפעול בשיתוף עם הרשויות המקומיות. בטווח הארוך, מינויים כאלה קובעים עד כמה ביעילות תוכל הממשלה לממש את הבטחותיו בנושא ההגירה.
