29 בספטמבר 2026 בבית הלבן עמדו סם אולטמן ודאריו אמודאי לצד דונלד טראמפ וראשי חברות טכנולוגיה נוספים, כשהם חותמים על מסמך בן עמוד אחד בדבר "התחייבויות משותפות לאחריות למערכות מתקדמות". טראמפ כינה אותו "כמעט חוקה" ו"מחייב מבחינה מוסרית", והחברות הבטיחו פיקוח פנימי, ביקורות חיצוניות וועדות של דירקטוריונים — בלי קנסות ובלי תקנות מחייבות.
PRESIDENT TRUMP AND MAJOR AI LEADERS SIGN A VOLUNTARY WHITE HOUSE ACCORD ON SUPER INTELLIGENCE, COMMITTING TO STRONGER SAFETY CONTROLS, OUTSIDE AUDITS AND INDEPENDENT OVERSIGHT
בעבר דרשו אולטמן ואמודאי בפומבי להאט את הפיתוח ולהנהיג כללים ממשלתיים: אמודאי קרא במאמר לבדיקות עצמאיות ואף לפטור הגבלים עסקיים לצורך דיון בבטיחות, ואולטמן תמך ברעיון "קצב החזית". כעת הם חתמו על הסכם וולונטרי שטראמפ כינה "רגולציה עצמית" ואשר חוזר על גישתו של ביידן מ-2023, אך בלי מנופי לחץ ממשיים.
בעבור אמודאי ומנהיגים אחרים בתעשייה אין מדובר במפנה פתאומי, אלא בהמשך אסטרטגיה: הם תמיד נעו בין אזהרות מפני סיכונים לבין שאיפה לשמור על הובלה במירוץ מול סין. המוניטין שלהם נבנה על קריאות פומביות לאחריות, אך המעשים בפועל — מהשקעות בתשתיות ועד להימנעות מהגבלות מחמירות — העידו על עדיפות המהירות. תחת לחצו של טראמפ, שדוחה רגולציה נוקשה ומקדם את המונח "על-אינטליגנציה", הם בחרו בצורה שמאפשרת להיראות אחראיים בלי לאבד שליטה.
ההסכם אינו מטיל הגבלות חדשות, אלא רק נותן תוקף פורמלי למה שהחברות ממילא עשו או תכננו לעשות. הוא פותח פתח לחוקים עתידיים, אך מותיר אותם לשיקול דעתן של החברות עצמן. הדבר מאשש דפוס ותיק: כשהאיום ברגולציה ממשית גובר, מנהיגי התעשייה מעדיפים מסגרת וולונטרית שאינה מפריעה לפיתוח ואינה מחייבת ויתורים לטובת המתחרים.
תארו לעצמכם חברה שמתלוננת שנים על היעדר חוקי תנועה, ואחר כך משרטטת בעצמה תמרורים ומבטיחה לכבד אותם — בתנאי שהמשטרה לא תתערב. כך בדיוק נראה הצעד הנוכחי: דאגה פומבית לבטיחות מסווה את הרצון לשמור על חופש תמרון.
הפרשה הזאת מראה כיצד שחקנים רבי-עוצמה מנצלים תמורות פוליטיות כדי להפוך איום פוטנציאלי לכלי לחיזוק מעמדם. רגולציה עצמית הופכת לא לפשרה, אלא לאמצעי לדחות הגבלות אמיתיות למועד בלתי מוגדר.
בסופו של דבר הוכיחו מנהיגי הבינה המלאכותית שקריאותיהם הפומביות לפיקוח תמיד היו חלק מהמשחק על שמירת היוזמה בידיהם.
