יש קולות שאדם רוצה להקשיב להם בכל גופו. המהום נמוך נפתח בהרמוניות עיליות, המיתרים משתלבים בקצב, והמוזיקה מקבלת עומק כמעט מוחשי. בצליל של להקת The HU המונגולית נפגשים שירת גרון, כלים מסורתיים ואנרגיית רוק.
ב-26 באוקטובר 2026 נשמע העולם המוזיקלי הזה במטה אונסק"ו בפריז בערב Pump Up the Volume for Peace — "נגביר את הצליל למען השלום".
קול שבתוכו ריבוי קולות
בבסיס הצליל של The HU עומדת שירת הגרון הידועה כחומאי. מאפיינה הבולט הוא העבודה עם הרמוניות עיליות: מעל הצליל היסודי הנמוך נעשה מובחן קו צליל אחר, גבוה יותר.
לצדם נשמעים המורין חור — כלי קשת שעל צווארו ראש סוס — וחליל הצור. מסורות אלה נכללות ברשימות המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של אונסק"ו. במוזיקה של הלהקה הן נפגשות עם גוני גיטרה כבדים ופעימה קצבית מתמדת. המוזיקאים עצמם מכנים את סגנונם Hunnu Rock.
כך נוצר מרחב צליל מזוהה. הקול הממושך שומר על העומק, המיתרים מוסיפים תנועה, והתופים מכנסים הכול לקצב משותף. גם בלי לתרגם את המילים יכול המאזין להגיב לגוון, לנשימה ולעוצמת הביצוע.
מורשת שממשיכה ליצור
The HU קמה באולן בטור ב-2016. בנובמבר 2022 קיבלה הלהקה את המעמד "אמנית אונסק"ו למען השלום" — הערב בפריז המשיך את שיתוף הפעולה הזה.
בעבור המוזיקאים, היכרות הקהל העולמי עם התרבות המונגולית קשורה לסקרנות ולכבוד הדדי. באתר הרשמי שלהם הם מסבירים: ההופעות מעניקות לאנשים אפשרות להעריך את מורשתם שלהם ובד בבד לגלות את מורשתם של עמים אחרים.
מעניין במיוחד לשמוע זאת דווקא במוזיקה. כלי ישן מסוגל להצטרף להרכב חדש. טכניקת שירה שעברה מדור לדור — להפוך לחלק משיר עכשווי. מן המפגש נולדת עוד דרך לבטא את היקר למבצע.
מה הוסיף האירוע הזה לצליל של הפלנטה?
עוד אפשרות לשמוע כמה גוונים יש לקול האנושי המשותף.
במרחב GAYA ONE יש מקום לכל צליל. שירת גרון, רוק, מנגינה שקטה, כלי לא מוכר — כל מפגש מרחיב את תפיסתנו ומזמין להקשיב זה לזה ביתר קשב.
הסימפוניה הפלנטרית נולדת מן המגוון הזה. כל אחד מביא את גוונו הייחודי, וההרמוניה פותחת אפשרות ליצור יחד את מה שעדיין לא היה.
