המים יודעים להישמע כגשם, כגל, כנחל. ואילו בקפיאתם הם יכולים לזכות בקול נוסף — להפוך לכלי נגינה שנוגעים בו במקלות.
מפגש שכזה הציעה תוכנית פסטיבל Ars Musica — Arctic Fever: ב-19 בנובמבר 2026 נקבע ב-ISELP בבריסל הקונצרט "צ'אלאפרטה מעץ, מאבן ומקרח". למענו יצרו במיוחד גרסת קרח של כלי ההקשה הבסקי.
שלושה חומרים — שלוש אפשרויות לשמוע
הצ'אלאפרטה מזכירה קסילופון עם לוחות מסיביים שמכים עליהם במקלות המוחזקים אנכית. בתוכנית הבריסלאית הציגו אותה הנגנים ארקאיץ מרטינס דה סן-ויסנטה ומיקל אוגרטה מ-Oreka TX.
עץ, אבן וקרח הוצעו להישמע בקונצרט אחד. לפי הודעת המארגנים, כלי הקרח נוצר בידי האמנים הללו רק פעם אחת — בלפלנד.
בשכנות שכזו מעניינת במיוחד תשומת הלב לחומר עצמו. בדרך כלל אנו מזהים כלי נגינה לפי שמו: כינור, תוף, פסנתר. כאן השאלה עולה קודם לכן: מה יכול להישמע בעץ, באבן, במים קפואים? איזו נגיעה תאפשר לשמוע זאת?
המוזיקה מתחילה כבר בסקרנות — בנכונות לגלות צליל בחומר מוכר.
הקרח פוגש את המיתר
קטעי ההקשה נועדו להתחלף בחלקים מתוך Sola, יצירתה של המלחינה האיסלנדית אנה תורוואלדסדוטיר לויולה ולאלקטרוניקה. את תפקיד הויולה בתוכנית מבצע ויקטור גואיטה; Ars Musica הגדיר את הצגת Sola כבכורה בלגית.
זהו מפגש בין דרכים שונות להולדת צליל. ההקשה מסמנת רגע. הקשת מאפשרת להוביל אותו הלאה. האלקטרוניקה מוסיפה מרחב נוסף להאזנה.
ביניהם — הפסקות שבהן אפשר להבחין בהד המשתהֶה ובציפייה למחווה הבאה. כך רעיון הקונצרט מזמין להקשיב גם למתרחש בין הצלילים.
כלי שממשיך להשתנות
בתיאור הפסטיבל הופך המסתו של צ'אלאפרטת הקרח לסיומו הסמלי של הקונצרט.
הרעיון עצמו מדהים בפשטותו. המים מקבלים צורה, זוכים ליכולת להישמע מנגיעה, ואחר כך שבים וזורמים. ההתהוות שלהם נכללת ביצירה.
כאן מתחשק להאט. לראות את השקיפות, לשמוע את ההד, להבחין בכמה אירועים נכנסים לרגע קצר אחד.
מה זה מוסיף לצליל של הפלנטה?
עבור GAYA ONE הסיפור הזה הוא הזמנה להרחיב את הסקרנות המוזיקלית. סביבנו חומרים, מרחבים וצורות חיים רבים, והמפגש עמם יכול לפתוח צליל חדש.
האדם מביא את הרעיון ואת תנועת הידיים. החומר משיב בתכונותיו. מן האינטראקציה ביניהם נולדת חוויה שלא הייתה קודם.
המים ממשיכים בדרכם — דרך קרח, צליל וזרימה. ואצלנו נשארת יכולת חדשה לשמוע: להבחין במוזיקה במקום שבו אתמול ראינו רק צורה מוכרת.



