ב-28 באוגוסט 2026 בבתי הקולנוע התקיימה הבכורה של סרטו החדש של רידלי סקוט "קבוצת הכוכבים של הכלב" (בתרגום חלופי — "כוכבי הכלב"). המבקרים כבר הספיקו לתת את פסק דינם הקשה, והרעיפו על הסרט דירוגים נמוכים, אבל בואו נבדוק האם באמת אמן הפוסט-אפוקליפסה נכשל, או שמדובר באי-הבנה קלאסית של קולנוע אומנותי?
ספוילר: אנחנו מאוד אהבנו את הסרט.
ויזואליה ואווירה
זהו מבט מתוח מאוד, יוצא דופן ולעיתים מפחיד על הפוסט-אפוקליפסה. רידלי סקוט שוב מוכיח שהוא יודע ליצור עולמות שמסקרן (ומפחיד) להציץ אליהם. תודה מיוחדת וגדולה לצלם — הוא פשוט גאון! התמונה בסרט מדהימה: מדויקת, אפלה, אבל באותו זמן יפה להפליא. כל פריים אפשר לשים כטפט.
הנשמה של הסרט
החלק הראשון של הסרט הוא אוצר אמיתי. הוא קובע את הטון לכל הנרטיב, אבל הגילוי העיקרי שלו הוא הכלב. הפריימים עם בן הלוויה בעל ארבע הרגליים הם באופן מפתיע מלאי נשמה, חיים וריאליסטיים. בעולם קר והרוס, דווקא הקשר הזה נראה כמו הלב הפועם האמיתי של הסרט. את הסצנות האלה צופים בפעמת לב, הן מעוררות תגובה רגשית חזקה.
אנסמבל השחקנים: בולטים ומדויקים
הקאסט ראוי לתשומת לב מיוחדת. כל השחקנים עבדו במאה אחוז — ההרכב נבחר בצורה מושלמת. בתפקידים הראשיים: ג'ייקוב אלורדי, מרגרט קוואלי, ג'וש ברולין, גאי פירס, אליסון ג'ני ו בנדיקט וונג
כל דמות יצאה חיה, בלתי נשכחת ומלאת חיים. אין אף תפקיד שולי: אפילו הופעות אפיזודיות משאירות חותם. בסרט השתתפו גם יואן ברמנר, ג'יימס קרייז, סם ספרואל ושחקנים מוכשרים נוספים
הכימיה בין הדמויות מורגשת ישירות, והסצנות הרגשיות (בעיקר אלה הקשורות לכלב) נראות כל כך אמינות, עד שזה עוצר את הנשימה. זה מקרה שבו המשחק לא רק משלים את הוויזואליה, אלא הופך לחלק שווה בה.
סיום שמחזיק במתח
צופים רבים אולי ימצאו את אמצע הסרט מדיטטיבי מדי, אבל דווקא הוא נחוץ כדי שהסיום יעבוד. חצי השעה האחרונה היא תככים טהורים, מתח ואווירה סמיכה. הסרט משנה פתאום את הרגיסטר, מסובב את העלילה ומחזיק במתח עד הקרדיטים. זה מקרה שבו הסיום לא רק "משלים" את הסיפור, אלא הופך אותו על ראשו, ומשאיר טעם חזק.
למה המבקרים טעו?
ציוני המבקרים
Rotten Tomatoes: 39%
Metacritic: 51/100
רוב הביקורות שיצאו מיד לאחר ההקרנה היו מסויגות או שליליות.
הטענות העיקריות של המבקרים
הסרט יצא מונוטוני וצפוי. רבים ציינו שאין בו שום דבר חדש ביסודו לז'אנר הפוסט-אפוקליפטי.
למרות התמונה היפה והניסיון של סקוט, לסרט חסר כוח רגשי. התסריט נקרא כנקודה חלשה - הסיפור לא תופס כמו שהיה יכול.
הגיבור הראשי (ג'ייקוב אלורדי) נראה לחלק מהמבקרים שטחי ועצוב באופן חד-גוני מדי. הדעות על המשחק היו חלוקות: יש שחושבים שאלורדי "משך" את הסרט, ואחרים - שהחומר לא אפשר לו להתגלות.
הערות דומות נגעו לג'וש ברולין ולמרגרט קוואלי.
הציונים הנמוכים מפרסומים מקצועיים קשורים ככל הנראה לציפיות גבוהות מדי. המבקרים כנראה ציפו מסקוט לאקשן דינמי או לשובר קופות ישיר.
לנו דווקא הספיק הכל! לסרט יש סגנון משלו. צולם בצורה מקצועית. נצפה בנשימה אחת. "קבוצת הכלב" הוא קולנוע לצלילה. זה מסע אומנותי, ויזואלי ופסיכולוגי, שבו העיקר אינו קרבות יריות, אלא מצבו של הגיבור וקשר שלו עם העולם (ועם הכלב).
פסק דין
"קבוצת הכלב" הוא סרט חזק, מסוגנן ורגשי, שאינו ראוי לביקורות הרסניות. אם אתם אוהבים פוסט-אפוקליפסה לא שגרתית, מעריכים צילום יפה ולא חוששים מהגברת מתח איטית אך בטוחה - זה הקולנוע בשבילכם.
הציון הסופי של Gaya: 7.9/10.
המלצה מוצקה לצפייה באולם חשוך עם סאונד טוב. תנו לסרט הזה הזדמנות, והוא לא יאכזב אתכם.
