דרמה שמחממת את הלב בשילוב של הומור, רוך וחוכמה שקטה.
מחפשים סרט שאחריו הנשמה מרגישה קלה יותר, ואולי העיניים נוצצות מהתרגשות? ״יצורים חכמים להפליא״ הוא בדיוק מסוג הסרטים שכדאי להתמסר אליהם, ולחזור אליהם כשהעולם זקוק לעוד מעט חמלה.
מה עומד במרכז הסיפור?
טובה סאליבן, אלמנה מבוגרת בגילומה הנהדר של סאלי פילד, עובדת כמנקה במשמרת לילה באקווריום על שפת הים. ימיה מתנהלים בשקט, בשגרה ובבדידות.
יש לה בן שיח יוצא דופן: תמנון פסיפי ענק בשם מרסל. טובה משוחחת איתו ומשתפת אותו במחשבותיה, בלי לדעת שהוא לא רק מקשיב — הוא מבין כל מילה.
השגרה משתנה כשקמרון, מוזיקאי צעיר בגילומו של לואיס פולמן, מגיע לעיירה. הוא מחפש תשובות על עברו ומנסה לתקן טנדר ישן.
קמרון מוצא עבודה זמנית באותו אקווריום. כך משתלבים חייהם של אישה, צעיר ותמנון חכם בסיפור על קשר, החלמה וידידות שמופיעה במקום הכי פחות צפוי.
מה הופך את הסרט לחוויה מיוחדת?
ראשית, יש בו חמימות יוצאת דופן. הבמאית אוליביה ניומן בונה עולם שקל לרצות לשוב אליו, בלי להכביר במילים או במחוות גדולות.
האור הרך של עיירת החוף, החללים הנעימים באקווריום וההפוגות שבין המשפטים יוצרים אווירה מלאת אכפתיות. לפעמים דווקא השתיקה אומרת יותר מכל דיאלוג.
מתחת לעלילה הפשוטה מסתתרות שאלות משמעותיות: כיצד מתמודדים עם אובדן, איך מעזים להיפתח מחדש, ואיך אפשר להבין מי שאינו מדבר בשפתנו.
הסרט אינו מטיף ואינו מחלק עצות. הוא מזכיר בעדינות שכולנו זקוקים לכך שמישהו יראה אותנו וינסה להבין.
הקשר בין הדמויות נבנה באמצעות מבטים, מחוות קטנות ורגעים שקטים, והרגש מצטבר עד שהוא מורגש היטב. גם כאן אין צורך ברעש כדי לגעת בלב.
ומרסל הוא לבה הפועם של היצירה. תנועות זרועותיו, הסקרנות שלו והתמיכה שהוא מעניק בלי לומר דבר הופכות אותו לדמות בלתי נשכחת.
לצד הרגש יש גם מקום להומור קליל. השיחות משעשעות בלי להתאמץ, והבדיחות משתלבות בטבעיות באווירה הביתית.
בסצנת הדייט נשמעת השיחה הזאת, שמסכמת היטב את רוח הסרט:
״אני רוצה להכיר לך את הילד שלי״.
״אבל יש לו שפם! איך הוא יכול להיות ילד?״
הבדיחה חמודה ומצחיקה, והופכת את הרגע לאינטימי ונעים. זהו בדיוק ההומור הלא מתאמץ שהסרט מציע.
הסרט אינו רודף אחר אפקטים או מחזה גרנדיוזי. הוא מזמין את הצופים להאט, להקשיב ולהרגיש, וההזמנה הזאת היא חלק גדול מהקסם שלו.
שעה וחצי חולפות כמעט בלי שמבחינים בכך. כשהסיפור מסתיים, מתחשק לחבק אדם אהוב או לשבת רגע בשקט ולשמור את החום בפנים.
גם צוות השחקנים תורם רבות לעוצמה הרגשית. סאלי פילד מגלמת את טובה באיפוק שנוגע עמוק, בלי להפוך את כאבה להצהרה דרמטית.
הדמות שלה אינה צועקת את הכאב; היא פשוט ממשיכה לחיות לצדו. דווקא הבחירה הזאת מעניקה למשחק שלה אמינות ויופי.
לואיס פולמן מביא למסך היטב את הבלבול ואת התקווה של צעיר שמנסה למצוא את מקומו בעולם.
אלפרד מולינה וקולם מיני מופיעים בתפקידים קטנים, ומוסיפים לסיפור עומק וגוון.
ומרסל, הגיבור השותק אך רב-ההבעה, ראוי למחיאות כפיים משלו. גם בלי מילים הוא מצליח להעביר נוכחות ורגש.
הציונים משקפים את החוויה: 7.8 ב-IMDb ו-8.0 ב-Gaya.one. אלה ציונים לא רק על איכות העשייה, אלא גם על התחושה שהסרט מותיר.
אפשר לחשוב על הסרט כעל יצירה שדיסני הייתה עשויה להפיק בתקופה החכמה והרגישה ביותר שלה.
למי כדאי לצפות בו?
למי שנמאס מהרעש ומחפש קולנוע שקט, שיש בו מחשבה ומשמעות.
לחובבי סיפורים על קשרים אנושיים, שבהם הרגשות חשובים יותר מהתרחשויות סוערות.
לכל מי שמאמין שטוב לב הוא כוח ולא חולשה, וגם למי שפשוט רוצה ליהנות מכל פריים.
״יצורים חכמים להפליא״ הוא כמו חיבוק קולנועי. הוא אולי לא משנה את העולם, אבל יכול להפוך אותנו לקצת רכים יותר, קשובים יותר ושמחים יותר.
אחרי כתוביות הסיום נשארת תחושה של ערב עם חברים יקרים: תה, אור נעים ושיחה על הדברים החשובים באמת.
צפו, תיהנו, ותנו ללב להיפתח.
זהו סיפור על החשיבות שבהבחנה באנשים שסביבנו בזמן. המפגש בין טובה, קמרון הצעיר והאבוד ומרסל, שצבר חוכמת חיים, מניע שרשרת אירועים שמובילה בהמשך לריפוי של כל אחד מהם.
הסרט מציע בעדינות שלפעמים, כדי להמשיך הלאה, כל מה שצריך הוא להסכים להיפתח לעולם.
״יצורים חכמים להפליא״ הוא דוגמה נדירה לקולנוע בעל כוח מרפא: הוא משאיר אחריו טעם נעים שנמשך זמן רב ומחזיר את האמונה בכנותם של קשרים בין בני אדם.
