פיזיקאים נוטים יותר ויותר להשקפה שהיקום אינו מורכב מחלקיקים ואינו מורכב מאנרגיה, אלא ממשהו בסיסי אף יותר: מידע טהור.
עבודתו האחרונה של החוקר ג'פרי הנלי עוררה הדים נרחבים בקהילת הפיזיקאים התאורטיקנים, וכל זאת בזכות טענה פשוטה למראית עין: היקום אינו מכיל מידע, הוא מורכב ממנו. הנלי מראה שהמשוואות הבסיסיות ביותר של הפיזיקה – מכניקת הקוונטים, כבידת איינשטיין, תרמודינמיקה – אינן חוקים נפרדים השולטים בתופעות שונות, אלא ביטויים של עיקרון עמוק אחד: מידע המתפתח בנתיב ההתנגדות המינימלית.
בגישה זו, המרחב אינו מכל ריק לאירועים המתרחשים בו, אלא צורה שהמידע מפסל בעצם תנועתו. חומר – חלקיקים, כוחות, מסה – נוצר כאשר המידע רוכש גיאומטריה יציבה ומתקבע בתוכה. בפרשנותו של הנלי, היקום אינו מוצג כאוסף של אובייקטים סטטיים, אלא כתהליך מתמשך של התהוות. תפיסתו מציעה השערות קונקרטיות הניתנות לבדיקה ניסויית: ניתן למדוד את הגיאומטריה של מערכות קוונטיות ישירות דרך המבנה המידעי שלהן; המערכת המתמטית השולטת בחוקי הפיזיקה מסוגלת להעריך את הקוהרנטיות של בינה מלאכותית; ולבסוף, אפילו חשיבה מודעת עשויה להותיר עקבות גיאומטריים מדידים.
מסקנותיו של הנלי מוצאות אישור משמעותי בעבודתו של טדאשי טקאיאנאגי – אחד הפיזיקאים התאורטיקנים הידועים ביותר החיים כיום, ושותף לניסוח נוסחה ששינתה מיסודה את ההבנה של הקשר בין כבידה למכניקת הקוונטים. במאמרו המכונן, טקאיאנאגי טוען בגלוי: מרחב-זמן כבידתי – עצם המארג של היקום – נוצר ממידע קוונטי. ליתר דיוק, משזירה של חוטי קוונטים בלתי נראים הקושרים חלקיקים שקיימו אינטראקציה בעבר, ומחזיקים אותם יחד בכל מרחק. כמות מספקת של ביטים קוונטיים שזורים, השזורים יחד, מולידה גיאומטריה. גיאומטריה זו הופכת למרחב. המרחב, שרוחש אנרגיה קוונטית, מתגבש לחלקיקים ולכוחות שאנו תופסים כמציאות פיזיקלית.
השאלה הפתוחה העיקרית, כותב טקאיאנאגי, אינה עוד האם זה נכון – אלא כיצד בדיוק זה מתפתח בכל קנה מידה.
אם נבחן אותן יחד, שתי העבודות הללו מצביעות על משהו שרק לפני כמה עשורים נראה בלתי נתפס עבור מאמר מדעי בפיזיקה. במשך מאה שלמה חיפשה הפיזיקה תשובה לשאלה ממה מורכב היקום. והתשובה, המגיעה כיום מחזית המחקר שלה, נשמעת כך: הוא אינו מורכב "ממשהו" – הוא עצמו מהווה צורה. מידע אינו קיים בתוך המציאות. המציאות היא הדבר שבו המידע מתגלם. חלקיקים, כוחות, מרחקים בין כוכבים – כל אלה אינם אלא המידע של היקום, שרכש את צורתו היציבה ביותר. ואנו איננו צופים מן הצד בתהליך הזה. אנו חלק ממנו: תבניות מידע שרכשו לרגע קוהרנטיות, כדי להביט לאחור, אל אותו שדה שממנו צמחו.
